הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן ו
סימן ו[עריכה]
(סי' ו' ס"א בהג"ה) אם כורך מטלית. וצריכים ליזהר שלא יהיה כרוך צד העב דסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בחוד במקום שכנגדו כרוך המטלית למעלה והו"ל חלדה תבואת שור סימן כ"ד סי"ג:
(סעיף ב') כגון צפורן ושן המחוברים בבהמה. ותמו' לי למה דהעלה הש"ך לעיקר בחוה"מ סי' צ"ה דאדם אתקש לקרקע וקרא דוהתנחלתם אף דבעבד כנעני כתיב מ"מ ילפינן מיניה אדם דעלמא דל"ש א"כ מאין פסיקא לן דשוחט בצפורן המחובר בבהמה דפסול הא מתני' קתני רק והצפורן ומפרש בגמרא משום מחובר ודלמא מיירי בצפורן דהשוחט עצמו או שאוחז ביד אדם אחר ושוחט בצפרנו וזה הוי כמחובר לקרקע כדאמרי' בכ"מ דעבד אתקש לקרקע לענין אונאה ומעילה וה"נ האדם הוי כקרקע והוי הצפורן מחובר לקרקע אבל בצפורן של בהמה י"ל דכשר לשחיטה כמו בכל הני דלעיל דבע"ח כמטלטלין ומה"ת לן דשחיטה יצאה מכלל כל אלו וכן הא דאמרינן בדף כ' למעוטי שן וצפורן ופירש"י דכשר למליקה ופסול לשחיטה היינו ג"כ בשן וצפורן של עצמו דהא במליקה מיידי ממילא כה"ג כמ"ש תוס' שם ובפרט לפ"מ דפירשו הראשונים דשן וצפורן היינו בהיפוך דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומיירי בתלושין או דשן מיירי בתלוש וקאי על כשר בשחיטה. וצפורן מיירי במחובר וקאי על כשר במליקה א"כ פשיטא דס"ל דמיירי בצפורן האדם וביותר גם להפוסקים דאדם לא הוי כקרקע אבל צפורן דבע"ח מאן יימר לן דפסול וכן יש לדקדק קצת מלשון הר"ש (פ"ד מ"ג) דמכשירים ובעיקר קושית הר"ש שם יש ליישב עפימ"ש דאדם אינו כקרקע ובשחיטה גזרו אטו עבד. אבל בהכשר אדרבה חומרא היא דאינו נידון כקרקע ומדאורייתא הוכשר ואפשר באמת בע"מ שיודחו ידיו של עבד לא הוכשר או דמדרבנן הוכשר דלא לחלוף בע"מ שיודחו ידיו של אדם דעלמא עכ"פ לא ידענא ראיה ברורה לפסול צפורן בהמה לשחיטה:
(ש"ך סק"ח) א"נ אתי לאורויי דאפילו כשצואר בהמה למטה ששחיטתו כשירה דוקא דיעבד וכו'. ע' פר"ח שכ' ע"ז דכד ניים ושכיב אמר להך שמעתתא דהא ר"ז משני לצדדים קתני צואר בהמה למטה במחובר. הרי דאפילו לכתחלה מותר כדקתני הכל שוחטים ע"ש. ולענ"ד שפתי כהן ישמרו דעת ודבריו ברורים לדינא לשיטת המהרש"א דהקשה בסוגייא דלר"פ דמשני בעופא דקליל קושית תוס' במק"ע דלתני בלכתחלה להודיעך כחו דהיתירא דר"ח מכשיר אף לכתחלה. ומה שתירצו למשמע מיניה דבבהמה וצואר למטה דמותר לכתחלה דאיכא למטעי דאסור משום שמא ידרוס. וכ' לתרץ דבאמת סוגיי' דלעיל קאי לר"ז. אבל לר"פ קיימי' באמת דר"ח דוקא דיעבד ומשנתנו אף כר"ח וברייתא דבכל שוחטין בפשוטו ניחא דהא מיירי בעופא ע"ש. מעתה הרי מוכח להדיא דלר"פ באמת לר"ח לכתחלה אסור בבהמה וצואר בהמה למטה משום שמא ידרוס וממילא אין חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבס"ח כמ"ש תוס' וממילא גם בחיברו לקורה תלושה וממילא גם לר' אסור דהא לקולא לא פליג ר'. הרי להדיא כדברי הש"ך ואולם בעיקר קושי' המהרש"א י"ל בפשוטו דבודאי אין שייך להגי' בברייתא דבהמה היינו עוף. אלא כיון דרישא צואר בהמה למטה מיירי בבהמה ממש נקט גם בסיפא בהמה אגב שיטפא דרישא. ומיירי בעוף. ושפיר מוכח מברייתא דבצואר בהמה למטה מותר לכתחלה. אח"כ מצאתי שכ"כ בישוב קושי' המהרש"א בתשובת עה"ג (סי' קט"ו):