הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן שיב

סימן שיב

[הגה] אין הלוקח יכול להוציא. נ"ב עיין לקמן סי' שט"ז ס"א בהגה ובמ"ל פכ"ד מהל' מכירה:

[ש"ך אות ג] תשו' מבי"ט. נ"ב עיין תשובת מהרי"ץ סי' פ"ט ותשובת בגדי כהונה סי' ג':

[שו"ע] המשכיר. נ"ב המשכיר בית עד הגשמים עד שתירד רביעה שניי' מתני' פ"ט דשביעית. ועיין יו"ד סי' ר"כ סי' י"ח. וצ"ע על השמטת הרמב"ם והטור וש"ע:

[ש"ך אות י] בסתם אעפ"י. נ"ב עיין ש"ך סי' של"ג ס"ק מ"ד ועיין מחנה אפרים סי' י"א:

[שו"ע] המשכיר שהי' דר. נ"ב וכן אם מחמת דחקו מכר ס"ת שלו או מחמת דחקו מכר בית שהשכיר לזה יכול להוציא מיד. הגמ':

[שו"ע] להוציאו ת"ז. נ"ב עיין תשובת שב יעקב חא"ח סי' ז':

[שו"ע] מכר הבית. נ"ב דוקא שקנה סתם. אבל אם אין הלוקח רוצה לקנות עד שיצא זה מהבית יצא בע"כ שלא עלה על דעת שימות ברעב הגהת מיי' ועיין תשובת רדב"ז סי' קמג:

[סמ"ע אות כג] וישבתי את הכל. נ"ב נלענ"ד י"ל בפשוטו דמה דפסק הטור חיו"ד דאסור בעבורו היינו ממ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתקס"ה ולמעשה אני חושש להחמיר לדברי הרב ז"ל ואסור בחדש העבור עכ"ל אבל לענין שכירות פסק בעיקר הדין דאין העיבור בכלל. וכדמשמע מלשון הרשב"א דלא ביטל דעתו בהחלט לדעת הרמב"ם אלא דחושש לדעת הרב וזה שייך באיסורים אבל לענין ממון ל"ש להחמיר ובפרט דאם נעשה מזה ספק לדין י"ל דאוקי ארעא בחזקת מרא ממילא אין העיבור להשוכר ואף דיל"ד קצת אמאי כתב הטור דבאומר שנה סתם אסור בעיבור הא הוי ס"ס ספק אבעי' דהש"ס אם שנה סתם כשנה זו ולא אסור רק עד ר"ה ואת"ל דהוי כשנה א' דלמא כהרשב"א דבשנה א' אינו אסור בעיבור ויש ליישב. אח"ז רב מצאתי בתשו' מהריב"ל ספר ב' סי' כ"א כתב כן אלא דהביא אח"כ שו"ת הרשב"א בפ' דכ' במשכיר דלמעשה יש לעשו' כהרמב"ם ועיין תשו' מעשה חיי' סי' א':

[ש"ך אות יג] מונה יב"ח מיום ליום. נ"ב ואפי' במעוברת ונתעברה לשוכר לדעת הרמב"ם וכפשטות דברי המחבר ואם אמר שנה סתם ולא אמר שנה זו ולא שנה א' רק סתם שנה אבעי בש"ס נדרים אם שנה סתם כמו שנה זו או כמו שנה א' וא"כ י"ל לדינא דהכא בעומד באמצע שנה ומשכיר לו לשנה סתם אין לו לדור אלא עד ר"ה דקרקע בחזקת בעליו קיימת:

[ש"ך אות טו] והשוכר הו"ל הממע"ה. נ"ב עיין מ"ל פ"ז הל' שכירות הביא חבילות פוסקים דסברי כרשב"ם דבספיקא דרבוואת' גם בקרקע היכי דקיימי' תיקום:

[שו"ע] ויש מי שאומר דדוקא בנפל כולו. נ"ב עיין בספר כתיבה הל' כתובות סי' צ"ד ס"ב:

[שו"ע] מסוכן לדור בו. נ"ב אם השכיר לו בית לאיז' שנים רצופים. ונתקלקל הבית תוך הזמן ונמשך זמן תיקון הבית שנה א' אם צריך להשלים ליתן לו הבית לדור בו אח"כ עיין תשו' הראנ"ח ח"מ סי' ה':

[שו"ע] ואם אמר לו בית. נ"ב וכתב הטור דדעת הרמ"ה דלא כפינן לי' לבנותו רק שיכול לעכב דמי שכירתו בידו עד שיעמוד לו בית אחר. ואם כבר נתן השכירות חוזר ונוטל ממנו ואף בקנו מידו הדין כן ומיהו אם הי' למשכיר בית אחר בעת השכירות צריך ליתן לו דבית סתם אמר לו וחל הקנין עליו. (ומשמע דעכ"פ קנין בעי. ולא מהני חזקתו בבית זה לבית אחר וכן דעת הראב"ד ז"ל לעיל סי' ש"ו גבי חמור סתם ולדידי קשה תינח בחמור אבל בבית אמאי לא מהני חזקתו בבית זה לקנות לו בית אחר כמו בעשר שדות דמהני חזקה א' לכולם כדלעיל סי' קצב ס"ג וצ"ע) ודעת הרא"ש דמהני בקנו מידו. ע"כ דברי הטור. ועיין דרישה דכתב דמשמע דלהרא"ש בעי עכ"פ קנו מידו ולא מהני חזקתו שבבית זה ומחלק בין הך דהכא לדלעיל סי' ש"י גבי חמור דס"ל להרא"ש דלא בעי קנו מידו. עיי"ש:

[הגה] נשרף הבית. נ"ב וכן הסכים שו"ת שי למורא סי' ח':