הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רצה

סימן רצה

[הגה] שילם ולא רצה. נ"ב נלענ"ד בשומר בבעלים כיון דהתורה פטרתו מפשיעה לא אקני לי' כפילא ודמי לדינא דהרשב"א בבאו עדים דשמר כראוי דלא זכה בכפל:

[ש"ך אות ד] וכ"מ בתוס' והרא"ש. נ"ב עיין לעיל סי' ק"ג בש"ך ס"ק ט"ו:

[ש"ך בא"ד] עי' בהרא"ש סוף שבועות. נ"ב בפני משה על הירושלמי בפרק' השיג דהרא"ש כתב רק פירושא דירושלמי לענין כפילא אבל מ"מ הלכה כת"ק דאמר חוששי' ול"ק הכפל:

[ש"ך אות ה] כ"כ תוס' פרק המפקיד. נ"ב דייקי כן מלשנא שילם ול"ר לשבע דמשמע שילם דוקא ולזה פירשו דלא רצה לעמוד בשבועה דבזה שילם דוקא אבל ברא"ש מבואר בהדיא דאף בנשבע סגי באומר אח"כ הריני משלם וי"ל דהרא"ש לטעמי' אזיל דסובר דבאמירה בעי שישבע תחלה שבועה שאינו ברשותו. א"כ י"ל דלהכי תני שילם ול"ר לשבע שלא רצה לשבע כלל אף שא"ב. בזה בעי' שילם ממש אבל באמר בעי' שישבע תחלה שא"ב:

[ש"ך אות ז] ופשיטא אלו הוי תבע. נ"ב לענ"ד הי' נראה בפשיטות להיפוך דנאמן השומר דפשע בשעת הזול דאין זה דומה לשבועת שומרים דהוא רק באיזה ענין נאבד. אבל באיזה זמן נאבד אינו בכלל שבועת שומרי'. וכעין מ"ש תוס' במתני' דבשעה שהיתה שכורה מיתה. ואולם הכא לדינא יש לדון אף דהשומר הי' נאמן דנאבד בשעת הזול לפטור עצמו אבל מ"מ הבעלים יכולים לטעון שמא אמת דנאבד ממך בשעת היוקר. יהי' עליך חיוב תשלומין גם על היוקר. ולא נקנה לך יוקר זה. ולענין זה לקנות היוקרא להוציא מחזקת מר"ק אין השומר נאמן. וביותר יש לדון דאם הפקיד בידו דבר ששוה סלע וכשתבע הבעלים אותו לדין הי' שוה ב' סלעים. וכשנמצא הי' שוה ד' סלעים דלא זכה השומר אפי' היוקרא שלאחר התביעה דיכולין הבעלים לטעון שמא נאבד ממך כשהי' שוה ב' סלעים והי' חיוב תשלומי' עליך ב' סלעים וכיון ששלמת לי רק סלע א' הוי שילם מחצה דל"ק כלל. ואף דהשומר טוען ברי והבעה"ב שמא מ"מ י"ל דא"נ להוציא מחזקת מר"ק לדעת הרמב"ן ב"ב דף ל"ד. וכמו דפסק בהגהת ש"ע סי' רכ"ג ואם השומר טוען שמא נאבד מכבר בעת הזול לכאורה פטור כיון דאין זה בכלל טענת שומרי' לית בי' דין מחויב שבועה ואי"ל והכי יש לדייק מדברי תה"ד סי' של"ג. ועי' בתשו' מהר"ם בר' ברוך דפוס פראג סי' תתקל"ח ובתשו' מוצל מאש סי' כ':