הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קמו

סימן קמו

[סמ"ע אות ד] כתבתי בפרישה. נ"ב ולפ"ז אם מודה לו שמיחה בפני ב' אלא שאין עדים לפנינו בזה לכ"ע אינו נאמן. אולם באמת לא הבנתי סברת הרא"ש דלא מהני מגו דהי' לו לזהר בשטרו. ומ"ש זה ממגו דלקוח במגו דלהד"ם:

[שו"ע] לא אמרו. נ"ב עי' מה שהאריך בזה בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' כ"ו:

[שו"ע] ואעפ"כ אין מוציאי'. נ"ב עי' ש"ך לקמן סי' רכ"ב בסוף:

[סמ"ע אות כ] אבל נ"י כתב דצריך. נ"ב ודוקא שטוען קודם שיצא מב"ד כן:

[הגה] ודין לוקח. נ"ב עי' תשובת רש"ל סי' א' ובתשו' משאת בנימן סוף הספר בחדושי דינים:

[הגה] או הלוה נאמנים. נ"ב ואף אם טוען המוכר קניתי מפ' ואותו פ' לא דר בו חד יומא וכפי טענת המוכר הוי חזקה שאין עמה טענה וזכה המערער. מ"מ אין נאמן בטענתו לחוב לאחרים. כך מבואר בשו"ת הרא"ש שם ועי' תשו' לחם רב סי' קכ"ח:

[הגה] נאמן במגו. נ"ב וצריך לשבע היסת. אף אם יש עד א' שמעיד שהוא של אמו. שם במרדכי וע"ל סי' פ"ז ס"ו בהגה:

[שו"ע] דר בו אפי' יום א'. נ"ב ובלא דר בי' ח"י והמוכר בא וטען לפנינו לקוח י"ל דהוי חזקה ולא בעי דר ח"י אלא לענין דאנן טענינן לי'. ועי' בנ"י והעתקתי לעיל סי' ק"מ ס"ח בגליון דלא משמע כן. וצ"ע לדינא:

[שו"ע] חוזרי' ב"ד. נ"ב ואם לוי הי' מוחזק בשדה ושמעון הביא עידי אבהת' ומסרו הב"ד לידו ואח"כ הביא ראובן עידי אבהת' כיון דבשעה שהחזיקו הב"ד לשמעון לא הי' ראובן מערער כלל הוי שמעון מוחזק גמור לא מצי ראובן לאפוקי מיני'. כ"כ הרשב"ם ב"ב דף מ"ב ע"ב ובשט"מ שם והביא דברי הר"י בעליות דבכה"ג דהי' ביד לוי אף אם הי' ראובן מערער מיד ולא הי' מביא עדים ונתנו הב"ד לשמעון כשהביא ראובן אח"כ עדים לא מפקי' מיד שמעון דדוקא הכא שלא הי' שום אדם מוחזק בקרקע. אבל כשהי' לוי מוחזק בה קודם ערער זה ובא שמעון בעדיו וביטל חזקה שלו והוציאה מיד לוי בדין נכנס יהודה תחת לוי בחזקה ולא מהני ערער ראובן ע"ש. וכתב עוד שם דאם כשהי' שדה תחלה ביד לוי הי' יהודה מערער בעדי אבהת' ולוי מביא עדים דלאו דיהודה הוא ואח"כ הביא שמעון עידי אבהת' מוקמי' הקרקע ביד שמעון דיהוד' לא מצי לסלק לי' מן הקרקע לומר אם כפי העדים שלי הקרקע שלי הוא ואם כפי עדים דידך ממילא נתקיימו העדים של שמעון ובין כך ובין כך הקרקע לאו שלך הוא והדין ביני ובין שמעון דמצי לוי לומר כיון דלפי דברך עידי שמעון שקר הם אין לך להסתייע ע"י עידי שמעון. אבל שמעון מצי שפיר לסלק ללוי בטענת דממנ"פ לאו שלך הוא דגם עדים דידך מסייעי' לי וממילא קמה הקרקע בחזקת שמעון ע"ש:

[שו"ע] דחיישי' שמא למדוהו לטעון שקר. נ"ב בתוס' נסתפקו בזה דאפשר באומר של אבותי שלקחוהו מאבותיך שאין שום קצת הכחשה דבריו הראשונים מהני אף ביצא מב"ד ומלשון הרשב"ם נראה דס"ל בפשיטות דמהני אף בכה"ג ע"ש:

[שו"ע] ויש מי שחולק בזה. נ"ב ע"ל סי' ע"ט ס"ט בט"ז שם: