הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קלח

סימן קלח

[שו"ע] או שהי' אחד רוכב. נ"ב עיין בברטנור' בפי' המשנה בנראה דס"ל דרוכב לחודי' קני אבל במקום מנהיג לא קני אלא במנהיג מרגליו. עיי"ש ובתוי"ט:

[שו"ע] כל אחד מהם נשבע. נ"ב ול"ד לדלעיל סי' צ"א ס"א בהגה. דהכא ליכא שבועת שוא דאימר תרווייהו בהדדי אגבוה:

[שו"ע] והשאר חולקים. נ"ב עי' לעיל סי' ס"ה ס' ט"ו:

[ש"ך אות ד] אבל ודאי. נ"ב בפרישה משמע שדעתו שאם הוא פחות מג' ע"ג יד שניהם שוה ואין רשות בידו לטלו קודם חלוקה. וכן נראה דעת הע"ש:

[ש"ך אות ח] והב"ח חולק. נ"ב וכן העלה לעיקר באו"ת. וה"ה אם הי' הדבר בפני עדים לשיטת הפוסקי' דאמרינן גם כן אודויי אודי לי' לא מהני עדים אח"כ כיון דודאי אודויי אודי וליכא למתלי בשום דבר כך הוא להדי' בריטב"א ועיי"ש:

[הגה] נאמן במגו. נ"ב עיין ש"ך לעיל סי' קל"ג ס"ק ע' בדיבור ועוד נראה. ובסמ"ע סי' קל"ד ס"ק ב' אמר מכרתי לו בפני פו"פ והלכו למדה"י יש לומר דאינו נאמן דהוי מגו להוציא. כיון דמודה דהחפץ אינו שלו ותובע רק דמים. ועיין שיטה מקובצת. ואפשר לחלק דאם טוען מכרתי והוא חייב לי ממקום אחר. הוי מגו להוציא כיון דאין החפץ תחת ידו. אבל בטוען שמגיע לו דמי המכר לא הוי כ"כ להוציא. עיין קצות החושן סי' ע"ב ס"ק ל"ח. אולם בשו"ת הראנ"ח סי' ל"ב כתב בפשיטות דכה"ג הוי הוציא עיי"ש. ועיין ש"ך סי' צ"א ס"ק ל"ג ד"ה ועוד נראה דאפי' החנוני:

[סמ"ע אות יז] דהו"ל מגו במקום חזקה. נ"ב בנ"י כתב דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי דלא אגרא א"נ במק"ח ולא איפשט' בפ"ק דב"ב. ועיין בחדושי אנשי שם וא"כ נ"מ דאם הוי מגו במקום חזקה אם טען אגרת ותפס מן התוקף נאמן במגו דמספק איבעי' מהני תפיסתו אבל אי הוי מגו במקום עדים לא מהני תפיסה ובהמ"מ כתב דהוי מגו במקום עדים: