הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן צא

סימן צא

[שו"ע] שניהם נשבעים כעין של תורה. נ"ב אם שניהם יכולים אח"כ לצרף לעדות ע' תשו' מוצל מאש סי' מ"ט ובת' משאת משה חח"מ סכ"ז:

[ש"ך אות י] ומיירי בפועלים שאין להם יורשים. נ"ב עדיין יש לעיין דבזה י"ל דלא מקרי תשלום א' דדוקא ביש לפועלים יורשים וא"צ לשלם להם זה מקרי תשלום דהא הבעה"ב מחוייב ודאי תשלום א' אם לחנוני או ליורשי פועלי' דמה דאינו משלם ליורשי פועלים היינו מטעם הכחשת חנוני דשמא שילם החנוני ממילא אז חייב להחנוני מש"ה י"ל דנוטל בלא שבועה דאין הבעה"ב מפסיד דהא תלי' טענת החנוני דנתן לפועלים ופטור מיורשי הפועלים אבל באין יורשים לפועלים דבזה אף אם לא נתן החנוני נפטר הבעה"ב וזכה במה שבידו מהפקר י"ל דצריך החנוני לשבע וע' בש"ך סק"א ודו"ק (וע' בכנה"ג אות י"ב ומהריב"ל בח"ב סי' נ'):

[ש"ך אות כב] ולא כיון יפה בתרתי. נ"ב ע' ת' עה"ג סי' קי"ט באורך:

[שו"ע] יש לדון ע"פ פנקסו. נ"ב בגד"ת שכ"ט ח"א סי' ב' האריך להקשות בגבה החנוני בלא שבועה ע"פ פנקסו ורגלים לדבר דלא עדיף הבע"ב מיתומי' וע"ש. ובמחכ"ת אין כאן דרך קו' דהכא דנין התובע מוציא ע"פ פנקסו דהנתבע דהוי כהנתבע מודה לו אבל בחנוני הרא"ש דן רק אף דאינו זוכר מ"מ יכול לטעון ברי ע"פ פנקסו ורגלים לדבר אבל פשיטא דצריך לשבע דלא עדיף פנקס שלו מטענתו בברי גמור דצריך לשבע דשמא משקר ופשוט מאוד:

[שו"ע] היכא דיש רגלים לדבר. נ"ב ע' ת' הרשב"א סי' י"ד:

[ש"ך אות לג בפירוש חמישי בד"ה ועוד נראה] ומ"מ צ"ע אי אמרי' מגו בכה"ג. נ"ב נלע"ד דהספק די"ל כיון לפי דבריו שאמר קנה הפירות של הבה"ב אלא דטוען דהבעה"ב חייב לו דמי הפירות י"ל דהוי מגו להוציא עמ"ש בסי' קל"ח ס"ח בהגה: