הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן לד[עריכה]

[שו"ע] רשע פסול. מי שיודע בעצמו שעבר עבירה במזיד והוא פסול לעדות והב"ד אינן יודעין מפסולו אסור לו להעיד אפי' עדות אמת תשו' חו"י בהשמטות [נמצא בסי' טו בד"ה האמנם]. מי שאמר כמה פעמים לבעל דינו שאם יעשה לו כך וכך ימיר דתו עיין תשובת מהריב"ל ח"ג ס"ו:

[שו"ע] פסול לעדות. נ"ב אין מחרימין בבה"כ מי שיודע שהעד פסול להעיד שיבוא ויעיד. עיין לקמן סי' צ"ב ס"ו אבל יכול להחרים מי שיודע להזים עדותן תשובת הראנ"ח ח"ב סי' י"ט:

[שו"ע] פסול מדרבנן. נ"ב בחידושי הרשב"א שבועות דף ל"א צידד דפסולי עדות דרבנן מועיל לענין דאי תפס מהני:

[הגה] על חבירו להכותו. נ"ב אבל בהכאה שיש בו כדי ש"פ. דהדין דממונא משלם מלקו לא לקו מ"מ פסול מה"ת כיון דהלאו יש בו מלקות אלו הכהו הכאה שאין בו ש"פ מש"ה גם ביש בו ש"פ מפסיל כ"כ הב"י בתשו' דיני קדושי' ס"ב:

[שו"ע] אבל בשבועה דלהבא. נ"ב בריב"ש סי' רס"ו כ' דאפשר דוקא לגבי שבועה הוא דאינו חשוד אבל מ"מ י"ל דלעדות פסול שהרי עבר על עבירה דאורייתא ואפי' העיד עדותו בשבועה כיון שאינו נאמן מצד עצמו גם בשבועה א"נ דנפיק לי' מתורת עד עכ"ל. שוב ראיתי שהעתיק כן כבר במהרש"ק ט"ז וכ' שכן עיקר ועיין כנה"ג סימן כ"ח בהגהות לב"י אות ק"ו אולם בתשובת הרשב"א סי' תתקס"ד כ' דגם לעדות כשר ועיי' כנה"ג סי' זה בבית יוסף אות ל"א. והנה לדברי ריב"ש הנ"ל בשיטת רש"י מבואר דלא כלל א' היא דכל מי שפסול לעדות פסול לשבועה דהרי חזינן בעובר שבועה דלהבא דכשר לשבועה ופסול לעדות ולפ"ז י"ל דה"נ בכל עובר עבירה כמו אוכל נבילות וטריפות וכדומה כשר לשבועה דקיי"ל חשוד לד"א לא חשוד לכה"ת כולה דהרי הריב"ש למד דהעובר שבועה דלהבא דפסול לעדות מצד דדמי לעובר שאר עבירה וכיון דכשר לשבועה נשמע דעובר כשר לשבועה ולא מצינו מפורש דפסול לשבועה זולת גזלן וכדומה דחשוד לאותו דבר בזה אפי' בשבועה אינו נאמן או דחשוד על השבועה דפסול גם עתה לשבועה אבל חשוד לעבירה אחרת לא מצינו דפסול ועיי' תשו' רשב"א סי' תש"ל ועיי' תבואות שור סי' ב' ס"ק י"ב:

[ש"ך אות ד] סי' נ"ח. נ"ב ובתשו' זכרון יוסף חאה"ע סי' ט"ו:

[ש"ך אות ה] כדברי המכריע. נ"ב וכ"כ רש"ך ח"ג סי' קע"ה ובתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' מ"ב:

[ש"ך אות ח] ועמש"ל סי' צ"ב. נ"ב ועיי' תשו' מהר"א ששון סי' ע"ד:

[סמ"ע אות טז] נ"ב עיי' מה שתירץ ע"ז בחי' מהרר"י זצ"ל הובא בט"ז ומתוך דבריו מבואר דכל עבירה שאין בה מלקות דפסול מדרבנן בעי' חמס. אבל ברי"ו שהובא בב"י משמע דדוקא בעבירה דרבנן בעי' חמס אבל בעבירה דאו' אף שפסול רק מדרבנן לא בעי' חמס ועי' פ"י בב"מ דף ע"ב תוס' דה"מ שטר שכ' דדעת ריב"ם דלא כרי"ו וממשמעות כל הפוסקים בסי' זה נראה דלא בעי' חמס וכ"כ המ"ל פ"ד ממלוה:

[שו"ע] גנב וכן גזלן. נ"ב גונב ממון נכרי כ' הרדב"ז סי' רנ"ח דפסול מה"ת ול"נ להכשיר דלא משמע לאינשי דאסור וכן ראוי לדון עכ"ל מהריק"ש. מלשון זה משמע דהרדב"ז ס"ל שפסול לעדות ומהריק"ש חולק עליו. אבל באמת הרדב"ז סי' כ"ח כ' דגניבתן נכרי אסור מדאורייתא ומ"מ יש להכשיר דלאו משמע לאינשי דגניבת נכרי אסור:

[הגה] החולק עם הגנב. נ"ב עיי' תשו' מהר"ם לובלין סי' פ"א:

[שו"ע] נפסל מעת שהעיד. נ"ב וכן מה שהעיד מקודם תכ"ד של עדות זה שהוזם עליו. כך מבואר בסוגי' דב"ק דף ע"ג ע"א. ועי' ברמב"ן פ' חזקת. אבל בשיטה מקובצת ב"ק שם הביא דעת הרבה ראשונים דדוקא אם הב' עדיות הם של תובע ונתבע אחד. אבל בב' עדיות לב' גברי עדות הראשון קיים. ומדברי מהרי"ט ח"א סי' קל"ח מבואר דאם תכ"ד של עדותו נפסל בעבירה עדותו בטל וצ"ע לדינא:

[ש"ך אות יג] דבשטר לא מחייבינן לעדים. נ"ב דברי הש"ך בזה תמצא לקמן מבואר סי' ל"ח בש"ך ס"ק ב':

[שו"ע] ואחד הלוה. נ"ב עיי' במ"ל דאפי' קודם נתינת הרבית פסול ג"כ הלוה:

[הגה] וי"א דבאבק רבית. נ"ב ולפי"ז ברבית דאוריית' פסול הלוה רק דרבנן:

[שו"ע] עד החתום. נ"ב עיי' לקמן סי' מ"ז בש"ך ס"ק ק"ב:

[סמ"ע אות ל] ול"ד למ"ש מור"ם. נ"ב עיין בריב"ש סי' שמ"ד דלמד מדברי הרמב"ם שהם דברי המחבר סכ"ד דבעובר על השבועה אמרינן שמא שכח. עיי"ש:

[סמ"ע אות לב] וכ"כ התוס'. נ"ב עיי' מ"ש הסמ"ע לקמן סי' שנ"ט ס"ק י"ד ובב"ש סי' כ"ח ס"ק ב':

[הגה] שלא יפסלו לעדות. נ"ב לשון זה תמוה לי דלמ"ל ה"ט שיחשוש שיפסל לעדות. הא מצד עצמותו צריך ליזהר מצד העבירה וצע"ג:

[שו"ע] ולא בקוביא בלבד. נ"ב עיי' תשובת הרא"ם ח"ב סי' י"ד:

[שו"ע] ופסול לעדות מדבריהם. נ"ב ואפשר דדוקא אחר הכרזה תשב"ץ ח"א סי' א' דף ג' ע"ד:

[הגה] כל מי שנוטל שכר. נ"ב במהריב"ל דף כ"ג ע"ב נסתפק אם הוא דרבנן או דאוריית' ועיין תשובת בגדי כהונה ח"ב סי' כ"ו:

[הגה] עדותו בטל. נ"ב בב"ח סי' ט' כתב דא"צ העד להחזיר שכר שקיבל ועיי' במחנה אפרים הל' שכירות סי' ט"ז:

[הגה] ואינן צריכין הכרזה. נ"ב עיי' בס' עזרת נשים סי' י"ז דין א' ובספרו גט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ט:

[הגה] ואם החזיר הממון. נ"ב עיי' תשובת מהריב"ל ח"ג סי' ל"ז:

[ש"ך אות יח] עיי' בא"ע סי' ק"ל. נ"ב דמשמע דמ"מ דאסורים ליקח שכר יותר משכר בטילה דמוכח ועיי' באו"ת:

[ט"ז ד"ה שכר לילך] נ"ב וכ"כ הריטב"א סוף קידושין:

[ש"ך אות כ] פסול לעדות. נ"ב ואם אמר אם יעשה לו פלוני ילך להמיר דתו עיי' תשובת מהריב"ל ח"ג סי' ו' ועיין בתשו' כרם שלמה בסופו:

[סמ"ע אות נג] בתשו' הרא"ש. נ"ב עיי' בס' בית מאיר סי' י"ד ס"ו:

[ט"ז ד"ה אבל טבח שנמצא וכו'] משום חמוד ממון. נ"ב עיין ברי"ו שהובא בב"י משמע דדוקא בעבירה דרבנן בעי' חמס אבל בעבירה דאו' אף דפסול רק מדרבנן לא בעי' חמס ועיי' בפ"י בב"מ דף ע"ב בתוס' ד"ה שטר שיש בו ריבית שכתב שם דדעת הריב"א דלא כרי"ו וממשמעו' כל הפוסקים בסי' זה משמע דלא בעי' חמס. ועיי' במ"ל:

[שו"ע] קודם שהכריזו עליו. נ"ב עי' בתשו' עבה"ג סי' ס"ז שכתב דבכלל הזה ג"כ בעובר עבירה שאין בה מלקות דפסול מדרבנן בעי' ג"כ הכרזה אבל דעת המרי"ט בת' ח"ב חא"ה סי' מ"ג דבכה"ג לא בעי' הכרזה ועיי' במ"ל פ"ד ממלוה:

[ש"ך אות כג] וקשה דבנ"י. נ"ב עיי' מה שתירץ בזה בשער המלך פ"ד ה"ד מהלכות גירושין ועי' במ"ל פ"ד ה"ו מהל' רבית:

[שו"ע] אלא ע"פ עדים. נ"ב ובעד אחד והוא שותק או שמודה לו עי' כנה"ג בהגהת הטור אות נ"ז:

[שו"ע] שאין אדם מע"ר. נ"ב אם בא להכחיש ולהתנצל עצמו שלא חטא ואומר כך וכך עשיתי שנראה לו שלא חטא בזה והב"ד מכירים מתוך דבריו שחטא עד שלבסוף הודה על דברי הב"ד מתוך טענותו לא אמרינן בזה אין אדם מע"ר תשו' דבר משה חא"ח סי' ה':

[הגה] מצטרפים לפסלו. נ"ב עיי' בכנה"ג סי' זה בהגהות על הטור אות נ"ג שהאריך הרבה:

[ש"ך אות לג] ולא בעי' בזה. נ"ב ובבאר היטב של הגאון מוהז"מ וצ"ל חולק על הש"ך בזה וכן באו"ת עיי' בש"ך לקמן סי' ל"ה ס"ק ז':