הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן לא

סימן לא

[שו"ע] שתי כתי עדים. נ"ב ב"ד שעשו מעשה עפ"י הודאת בע"ד בפניהם ואח"כ העידו ב' עדים בפני ב"ד אחר שלא הודה בפני בית דין ההוא לא מקרי תרי ואדרבא פוסלים העדים ת' תשב"ץ ח"א סי' א' ד' ו' ע"ב שם המכחישות. נ"ב עיי' תשו' מהריב"ל ספר ב' סי' ח' ועיין בתשו' חו"י סי' קנ"ט ועיי' מ"ש בגליון לקמן רס"י צ"א ואם כת הב' הם קרובים לכת הא' עיי' בת' מהריב"ל סי' כ"ה ס"ג:

[שו"ע] אין כאן עדות. נ"ב והו"ה בחנוני ופועלים אחר שנשבעו א"י להעיד יחד דהא אחד מהם נשבע לשקר ועיי' תשו' מוצל מאש סי' מ"ט:

[שו"ע] באה כת זו בפ"ע. נ"ב ואם אח"כ מעידים ב' כתות יחד אל איזה דבר לדברי הסמ"ע ס"ק ב' נראה דהוא בכלל נמצא אחד מהן קרוב או פסול. אבל תוס' סנהדרין כ' לחד תירוצא דלא הוי כנמצא אחד מהן קו"פ כיון דאין הפסול מבורר וידוע:

[שו"ע] מקבלין כ"א מהן. נ"ב ואם כשהכחישו הכת הב' להראשונה הי' אחר שמתה הראשונה או שהי' הכת הא' במדינת הים. יש לדון דהעדות האחרת של כת הראשונה שלאחר עדותן הראשונה שהוכחש בטילה ול"א בזה דאוקי אחזק' דשמא אלו הוי קמן הוי מודו להו ע' כתובת כ' תוס' ד"ה אלא אר"נ:

[ש"ך אות א] וכן מוכח מדברי הריטב"א. נ"ב עיי' תשו' משאת משה סי' כ"ז:

[שו"ע] זה נשבע ונוטל. נ"ב וכתב הטור בשם הרמ"ה לא מבעי' בבאו לגבות כ"א אלא אפי' דבאו לגבות בזא"ז צריכים שבועה:

[סמ"ע אות ט] עי' ט"ז לקמן סי' רס"ד ס"ד:

[סמ"ע אות יג] משא"כ לעיל. נ"ב מ"מ צ"ע על הטור שכתב בזה הוציא בזא"ז מגבין לו שניהם והיינו אף בב"ד א' וכמ"ש בסמ"ע ועלה כ' ל"ש לוה א' ול"ש ב' לווים משמע דשווין הן ולעיל מניה כ' כדברי הרא"ש שהוא דעת הי"א דבמלוה ולוה וב' שטרות בעינן שיוציא השני בב"ד אחר וצ"ע וכן תמה בגד"ת שער כ"ט ח"ג:

[ש"ך אות ד] אחר אלא דאשמועינן נמחקו תיבות כיון דאי לאו שזכרו ההלואה הוי חיישינן. ונכתב במקום תיבות "דלא חיישינן". והוי הנוסחא אלא דאשמועינן דלא חיישינן דלמא העדים: