הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן ג

סימן ג

[שו"ע] והם דנים. נ"ב בשו"ת מגן גבורי' סי' ה' כ' בשם הרש"ך ח"ב סי' רכ"ט על מחלוקת בין תובע לנתבע א' אומר שרצונו להתדיין בד"ת וא' אומר שאין לו להתדיין אלא בפני אחרים שכך הוא המנהג במקום שנעשה העסק הדין עמו. כיון דבמקום שנעשה העסק יש מנהג להתדיין כפי דרך הסוחרי' ולא כפי ד"ת מנהג מבטל הלכה והביא ההיא דאסטימת' עיי"ש:

[שו"ע] אם הנתבע מסרב. נ"ב אם יצא זכאי מב"ד. ושוב חזר בע"ד ותבעו בפני ב"ד אחר אינו זקוק לירד עמו וגם אין ב"ד רשאי לשמוע דבריו כלל. ב"י לקמן סי' י"ב בשם תשו' חזה התנופה. וכ' המהריק"ש שם נ"ל דאם אין עדים בדבר נאמן לומר שכבר דן עמו על אותו תביעה שבע"פ ויצא זכאי ואפי' שבועה אינו חייב דכיון שאם יודה אינו חייב ממון כ"א לדין עמו אמנם אפשר שמחרימי' אותו שלא יטעון שקר ויודה אם לא דן עמו על תביעה זו ובסמ"ע סי' י"ט ס"ק ב' הביא דברי ב"י הנ"ל:

[ש"ך אות ח] ונראה עיקר כהרמב"ם. נ"ב לכאור' אף קבלו עליהם לא מהני לענין הודאה. וכ"כ הכנה"ג בטור אות י"א בשם הרא"ה. אך שם בטור אות כ"א הביא בשם ת' הרשב"א כ"י דיחיד שקבלוה עליהם וכפר בפניו ואח"כ באו עדי' הוחזק כפרן. ודעת הכנה"ג שם דבאמת ס"ל להרשב"א גם ביחיד מומחה כן:

[שו"ע] ויכולים להחליף. נ"ב ע' ת' מהרי"ט ח"ב חלק ח"מ סי' מ"ו דדעתו דאין להחליף טענתו ולהיות חוזר וטוען דלענין הך סברא דעביד אינש דלא מגלי טענתי' אלא בב"ד אין חילוק בין יחיד מומחה לב"ד של ג' ומה דכתב הרמב"ם דאין הודאתו חשיב הודאה בב"ד. היינו לענין שתהי' הודאה שטר. ומה שכתב הרמב"ם לכן הכופר בפניהם וכו' היינו לענין לומר פרעתי אח"כ כמ"ש הש"ך סק"ט: