הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תרסה
סימן תרסה
[עריכה][מג"א סק"א] משום ספק יום שעבר. נראה כוונת דבריהם דבאתרוג מיד שנטל ויצא בו אזדא מצוותו והא דאסור כל היום הז' הוא משום מגו דאתקצאי בה"ש אתקצי לכולו יומא ובה"ש דאסור היינו משום ספק יום שעבר וכ"כ להדיא בפירש"י וז"ל אתרוג לא חזי לבה"ש משיצא בו שחרית עכ"ל והנה הר"ן אף דבפ"ק דביצה כ' ג"כ היסוד דמוקצה מ' יום שעבר ל"א מ"מ כאן בסוכה נתן טעם דבה"ש בעצמו אינו מוקצה היינו משום דמבואר בר"ן דמפרש הא דאתרוג בז' אסור דלכולי יומא אתקצאי משום דאי לא נטל שחרית יטול בין הערביים והוי כולי יומא זמן מצוה וא"כ יקשה נימא דגם בה"ש ודז' אסור מטעם זה וא"כ גם בח' ליתסר דמגו דאתקצאי בה"ש מ' מצוה מש"ה הוצרך הר"ן ליתן טעם דבה"ש גופא לא אתקצאי כיון דאם לא נטל שחרית אינו נוטל בה"ש דהוי ס' דרבנן וא"כ בה"ש מותר לאכול והא דלא מיתסר בה"ש מטעם מגו דאתקצא מקצת היום משום דביום חול ל"א מגו דאתקצאי ואינו אסור אלא בעת ההקצאה עיי"ש היטב. ובא"ר תמה דא"כ בהפריש ז' אתרוגים לז' ימים דקיי"ל דכל א' יוצא בו ואוכלו למחר הא בה"ש דיום א' נוטלו משום ס' דאורייתא וליתסר למחר עיי"ש ובמחכ"ת לק"מ דהא ס"ל להר"ן דביום חול ל"א מגו דאתקצאי לפי"ז יהא הדין דביו"ט של גליות והפריש ז' אתרוגים לז' ימים דאתרוג דא' אסור ביום ב' כיון דנוטל בבה"ש דא' משום ס' דא' אסור למחר ביו"ט משום מגו דאתקצאי כמו אתרוג בח' ואפשר דמ"מ הוי ממנ"פ דאם יום א' יו"ט ממילא יום ב' חול ל"א מגו דאתקצאי ואם יום ב' יו"ט אגלאי דיום א' היה חול ולא היה זמן המצוה. וע' בתוי"ט פ"ג דערובין ובתוס' ד"ג דסוכה ד' י'. גם י"ל למ"ש הר"ן פ"ק דביצה אהא דמחלק דלא מוקצה מ' יום שעבר רק במוקצה מ' מצוה מהא דס"ל לרב דכל א' יוצא ואוכלו לאלתר הרי דמ' מצוה קמ"ל דאפי' ביומו ל"א מגו דאתקצאי ותי' בשם הרא"ה דכיון דהפריש לז' ימים הוי כהתנה שאינו מוקצה אלא למצותו א"כ י"ל דגם רב אסי דקיי"ל כוותי' דאוכלו למחר ס"ל דתנאי מהני אלא דס"ל דאקציי' לכולי' יומא דהוא משך מצות היום דאם לא נטל שחרית נוטלו כולי יומא אבל עכ"פ לגבי יום מחר הוי כהתנה דלא ליתסר רק ליומו דהיינו כל היום וכן בה"ש דא' דהוא משך זמן המצוה ולא יותר וכדס"ל לרב דהוי כהתנה דאינו מוקצה אלא למצוותו ה"נ לר"א הוי כהתנה דאינו מוקצה אלא לזמן משך המצוה ויומו ודו"ק היטב ואף דמדברי תוס' פ"ק דסוכה במה דכתבו דלפי הגירסא דר"א ס"ל דאוכלו למחר ע"כ ס"ל דלא אמרינן מוקצה מ' יום שעבר מוכח דס"ל דלר"א ל"א הוי כהתנה י"ל דהתוס' לשיטתייהו דס"ל כדברי רש"י דמיד שיצא בשחרית אזדא מצוותו והא דאסור בז' היינו משום מגו דאתקצאי וכנ"ל א"כ מדאסר ר"א כל היום ע"כ דס"ל דתנאי לא מהני או דלא הוי כהתנה דאל"כ יהא מותר לאכול לאלתר אבל לשטת הר"ן דהא דאסור בז' משום דהוי זמן מצוה דאם לא נטל שחרית נוטל כל היום דבזה פליגי ר"י ור"ל ועלה אמרי' דפלוגת' דרב ור"א ג"כ הכי וא"כ בפשוטו י"ל דגם ר"א ס"ל דהוי כהתנה אלא דפליגי אי הוי כהתנה למצוותו ממש או לזמן מצוותו דיומו ודו"ק: