הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקפו

סימן תקפו

[ט"ז סק"א] ויחמור היינו יעילים. כבר השיב לנכון בס' נתיב חיים דאיל זו היינו בקמץ והוא חיה. אבל איל דכתיב גבי יצחק בחירק. והוא זכר מן הכבשים:

[מג"א סק"ד] דלמה יתקע יותר מכדי חיובו. וגם הא אסור לתקוע יותר מחיובו כדלקמן סי' תקצ"ו:

[סעיף ג'] אבל אם נתכוין לזכות בו לא יצא. בס' פרשת הכסף הרמב"ם הלכה ע"ז בהשמטה בסוף הספר כ' לתמוה דהא במשמשיה אף בזכה בהם ישראל מהני ביטול לפסק המחבר יו"ד סי' קמ"ו וצ"ע:

[ט"ז סק"י] כיון שהוא מינו אין נקרא. לא הבנתי הא להרא"ש גם בסתמו באינו מינו כשר אם חזר קולו לכמות שהיה. ובזה קשה קושית הרא"ם:

[סעיף י"ב בהג"ה] והוא הדין. והוא בש"ע לקמן סי' תק"ץ ס"ט:

[סעיף כ"א] אלא הוא אינו עולה. ע' ס' ברכי יוסף לעיל סי' רע"ה אות א':

[מג"א סקכ"ד] ותירץ דמיירי חוץ לי"ב מיל. משמע דגם בי"ט חוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא. וע' שו"ת ב"ח החדשות סי' ז' ובקונטרס אחרון שם סי' ל"ו. ומ"מ ק' לי הא מדאורייתא מותר מדין מתוך כמו הוצאת לשופר לתקוע בו. וצ"ע. ובס' תשב"ץ ח"ב ענין רי"ג מבואר דס"ל דגם ביו"ט תחומים דאורייתא. ונלע"ד ראיי' לדייק כן מדברי הרמב"ם פ"ח ה"י מהל' עירובין ובהה"מ דלענין תחומים אין חלוק בין יוה"כ ליו"ט. ועמ"ש בגליון לעיל סי' רמ"ו במג"א סי"ב:

[מג"א סקכ"ה] צ"ע ע' בתשו' הרשב"ם ח"א סי' כ"ב:

[פר"ח אות ה'] דקול לית ביה ממש. יש לפקפק דהא מ"מ מדרבנן הוי נדר כדאיתא בש"ע יו"ד סי' רי"ג וא"כ י"ל דאסור לתקוע כמו כל מידי דרבנן כגון אין עולין באילן ליטול שופר דמשום דרבנן מבטלים המצוה דהעמידו חכמים דבריהם בשוא"ת:

[שם] והו"ל למימר דלא יצא אע"כ לומר. לענ"ד אף דעבר עבירה ליהנות בקול. מ"מ יצא ידי המצוה כיון דהמצוה עצמה ליכא הנאה דנימא דאם לא יצא יתוקן הנאה דלא יהא נהנה ודו"ק. לפי"ז יהא עכ"פ מוכח דר"י לא ס"ל מה"ב אף במצוה דאורייתא: