הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקנט

סימן תקנט

[סעיף א' בהג"ה] ומתפללים בנחת וכן הוא במ"ס פי"ח:

[סעיף ג'] יושבים בבה"כ ע' שבו"י סי' כ"ו כ' דא"צ לקום מפני זקן וחכם:

[סעיף ד' בהג"ה] וקורין בתורה כי תוליד מיהי תמהתי על שראיתי הנהוג שאומרים קדיש אחר שקרא השלישי בתורה קודם שאומרים ההפטרה הא מבואר דהמפטיר צריך לקרות בתורה תחלה שלא יהא כבוד ההפטרה ככבוד התורה לעלות בשביל ההפטרה לחוד אלא דמדינא השביעי הוא המפטיר דמפטר עולה למנין הקרואים. אלא כיון דמוסיפים בשבת (וכן ביו"ט יש דעות) עבדי' ככ"ע לקרות מנין הקרואים זולת המפטיר אבל עכ"פ המפטיר צריך שיקרא בתורה תחלה וא"כ אם מפסיקים בקדיש כשאומר אח"כ ההפטרה והוי כעולה להפטרה לחוד ויהי' הכרחי לעלות אחר לקרות בתורה ולהפטיר ומה"ט כ' המג"א סי' רפ"ב סט"ז אההי' דהתם יפטיר מי שעולה לז' ואל יאמר הקדיש אחריו וא"כ מה בין אם השביעי הוא המפטיר דאין מפסיקין בקדיש לקריאתו לאמירת ההפטרה ומה בין ט"ב דהשלישי הוא המפטיר שיאמרו קדיש ומצאתי במנהגים כתב כן לומר קדיש קודם אמירת ההפטרה וכן ראיתי בלבוש וכ' הטעם שלא לומר הקדיש קודם קריאת השלישי כיון דעדיין לא נגמר מנין הקרואים. עיי"ש אבל מ"מ אינו מעלה ארוכה על אמירת הקדיש בין קריאה לאמירת ההפטרה ולא מלאני לבי לבטל המנהג ותה"ל מצאתי היום בתשובת הר"י מינ"ץ שנשאל על מה אין נוהגים לומר קדיש בט"ב וכן ביוה"כ במנחה אחר קריאת השלישי קודם אמירת ההפטרה והשיב כדברים הנ"ל דא"א לומר הקדיש דהוי הפסק ויהיה הכרחי לעלות עוד לקרות בתורה ולהפטיר וזהו א"א עיי"ש הנראה דהמנהג היה שלא לומר הקדיש עד שעמד השואל אמאי א"א הקדיש ולענ"ד כך הוא מעיקר הדין לומר בט"ב הקדיש אחר אמירת ההפטרה דהקדיש קאי על קריאת התור' וההפטרה לא הוי הפסק כמ"ש המג"א סי' רפ"ב סקט"ו ובמנחה ביו"הכ הקדיש שאומרים מיד אחר הקריאה לפני התיבה קודם תפלת מנחה עולה על הקריאה ומה"ט הייתי נהוג בהיותי בק"ק פריד לאנד שהמנהג שבמנחה הולכים קצתם לבהכ"נס זוטא לקרות שם בתורה לומר קדיש אחר אמירת ההפטרה כיון דאין מתפללים שם מנחה והולכים לחזרה לבהכנ"ס הוי הפסק. ולא קאי הקדיש של תפלת מנחה על הקריאה וה"נ בט"ב שאומרים הקינות אחר הקריאה הוי הפסק הרבה וראוי לומר קדיש אחר קריאת ההפטרה:

[מג"א סק"ה] בשחרית משכימין. ע' בא"ר:

[סעיף ז'] בלא בשמים. ע' ש"ך יו"ד סי' רמ"ז ומג"א סי' תקנ"ו:

[סעיף ט'] ואינו משלים. וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול ת' שבו"י ח"ג סי' ל"ז:

[מג"א סקי"א] משלימין. ע' תשו' מהר"ש לבית לוי סי' ב':