הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקה
סימן תקה
[עריכה][סעיף א'] אך נהגו בו איסור. ע' ת' מהר"י הלוי סי' ק"ט:
[מג"א סק"א] ולמאן דשרי מוקצה הכל שרי. דדעת המג"א. דאף למאן דאסר נולד. מ"מ כיון דס"ל במוקצה שרי אמרי' אי בעי שחיט. ותמהני דהא אמרינן ריש ביצה בתרנגולת העומדת לגדל אפילו מאן דשרי מוקנה נולד אסור. הרי דמקרי נולד. ועיין במהרש"א שם. ומכל מקום למאן דס"ל דקיי"ל גם נולד שרי הכא מותר. ואולם לענ"ד הכא לכ"ע אסור לחלוב דבעומדת לגדל הוי הבהמה פסולת ואסור משום מפרק עיין בר"ן דכתב דכיון דעומדת לאכילה אף דאיסור שבת רביע עלה לא מקרי מפרק ומטעם מוקצה שמואל לא ס"ל מוקצה ונולד. הרי דמכל מקום בעי עומדת לאכילה ודוק:
[מג"א סק"ג] כ"כ בהדיא רפ"ק וספ"ק דביצה. כוונת המג"א בפשוטו דהרמב"ן לא כת' רק העומדת לאכילה אף דבשבת א"א לשוחטה ממילא הוי נולד. דכל דלא דחייה בידים ונסתלק האיסור נסתלק המוקצ' והכא ביו"ט לכ"ע מותר. אבל בעומד לגדל ביצים דבעצמותו אין שם אוכל עליו. ממילא החלב הוי נולד כמו דהביצה מקרי נולד בתרנגולת העומדת לגדל ובזה דברי הר"ן בביצה ודברי הר"ן בשבת בשם הרמב"ן עולים בקו א' דלא כהב"י. וברור ופשוט:
[שם] כמו ביצה וחלב וכו'. תמוה לי הא שם בביצה לא יהיה מקרי נולד בבהמת עכו"ם. דאי בעי שחוט כמ"ש רמ"א כאן סוף הסעיף ובבהמת עכו"ם מותר לחלוב לקדירה שיש בה אוכלים. כיון דאין מיקצה דשל נכרי אף עומדת לגדל מקרי לאכילה אבל באמת אין משם ראיה כלל. דשם אף בתרנגולת עומדת לאכילה אסור כיון דאסור ביומו משום גזירה יו"ט אחר שבת. ממילא לא הכינהו לעצמה ואסור למחרתו משום הכנה: