הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן תמז[עריכה]

[סעיף א'] בלא רוטב די בקליפה. קשה לי הא חם בחם יש לו דין צלי וצריך נטילה:

[ט"ז סק"א] דהוי חמץ דשיל"מ דבערב פסח בתר זמן איסורו אסור במין במינו במשהו משום יש ל"מ:

[מג"א סק"ב] יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לענ"ד תמוה כיון דאם כל המצה היתה חמוצה היה צריך נגד כולו מכח הפיטום ול"א דסגי בס' נגד הקצה שנוגע בו דמצד השני דהפישוט דרך אותו הקצה הוי בלוע דא"י בלא רוטב א"כ ממילא ה"נ מה בכך דצד זה לא נתכפלה הא מ"מ כל המצה זו מתפשט טעמו וכי המצה נביאה היא דאם כולו חמץ כולו מתפשט ואם צד זה אינו חמץ אין כולו מתפשט זה א"א לאמרו:

[מג"א סק"ד] מ"ש הע"ש דבחמץ לא מצינו איסור חריף דאף אם בשלו בחומץ מ"מ כיון דהחמץ בעצמו אינו חריף הוי כמו אין הנאסר כו' ע"ש:

[מג"א סק"ה] כדמוכח תוס' ריש פסחים דדוקא. לענ"ד התם י"ל לטעם הא' לענין חשש דאתי למיכל מיני' החמירו משום לא בדילי לחוד וכמ"ש תוס' דנדר הטעם דשרי לאחריני ולא כ' דנדר ליכא כרת אלא דבאמת מכח נוקשה מוכח משום דלא בדילי לחוד הוא אבל לענין דין דבמשהו ע"כ דרק דבצירוף כרת החמירו דמה שכ' דמחמץ בע"פ אין ראי' דחשיב קצת בדילי כיון שהוא זמן ביעור אינו מספיק הא רב דס"ל כר"י חמץ לאח"ז דאורייתא ואעפ"כ אמר דבשלמא במינו בס' אלא דבמינו במשהו ככל איסורים דמב"מ במשהו וא"כ לדידן גם במינו בטל כמו לרב באינו מינו וא"כ מוכח דבליכא כרת אף בלא בדילי אינו במשהו:

[שם] לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד בט"ז ססי' זה אוסר נוקשה במשהו:

[סעיף ג'] בתרנגולת מבושלת מותר לבטלה אם נמצא החטה בתרנגולת מבושלת בע"פ קודם שעה ו' ולא היה בו ס' י"ל דלאח"ז נעשה התרנגולת כדין חנ"נ. ואם נתצלה עם האווזות צריך ס' נגד כולה:

[מג"א סק"ט] אא"כ היד סולדת בו כיון שאין שם רוטב ומ"מ אף כשנכנס הפסח אין היס"ב בעי' עכ"פ נטילה דמיד שהוציאו מהרוטב עם החטה נאסר כדי נטילה אבל אם בתחלת פסח יס"ב נאסר כולו מדין פטום:

[שם בא"ד] אבל חמץ שהוא במשהו אסור אף בצלי ולכאורה קשה הא אמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל אבל נצלה בה קולף והא שמואל ס"ל מין במינו לא בטיל וא"כ מוכח דאפי' משהו ליכא ואף די"ל דאמר כן דרך פירוש במתני' דירך והך מתני' ס"ל דמין במינו בטיל מ"מ מאי פריך עלה מר"ה דאמר גדי שצלאו בחלבו אסור וכו' דלמא ר"ה סבר כרבו רב מין במינו לא בטיל ואולי י"ל דהג"מ ס"ל דחלב ובשר מקרי אינו מינו דלא כהרשב"א והר"ן גם י"ל דהמשהו שנתפשט חוץ של הנטילה מתפשט עם הטעם של נטילה וכיון דכח ההיתר מעורב בו מקרי אינו מינו כמ"ש הר"ן פ' גיד הנשה גבי כיון שנתנה טעם בחתיכה ורק בחמץ אסור כיון דגם מבשא"מ במשהו לפ"ז דבר של"מ גם הג"מ מודה דאינו אסור רק כדי נטילה ודו"ק:

[סעיף ד] אינו חוזר וניעור בפסח עיין במג"א סי' תס"ו סק"ח בסי' תרס"ז בט"ז ס"ק ח"י:

[שם בהג"ה] דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ואף דהוי ס' דרבנן מ"מ חיישינן דהוא שכיח דמתפרר ממנו פירורים כ"כ הע"ש ולענ"ד למ"ש המג"א דאלו סינן קודם פסח היה מהני דבטעם ל"א חו"נ י"ל דמש"ה ספיקו אסור דהוי דשיל"מ דאף דקי"ל דחמץ לא הוי דשיל"מ מדשרי בע"פ בס' עיין מג"א ס"ק מ' היינו דחוזר ונאסר אבל לענין פסח אחר א"צ לסמוך על הס' דאף אם נשאר בו פירורים מותר דבטעם ל"א חו"נ א"כ לגבי הס' מקרי ישל"מ ודו"ק:

[שם] ונותנים טעם בפסח הא דאינו אסור בלא"ה משום הפירור עצמו שמעורב בו דלזה היה תקנה לסננו עתה ולזה העירוב שכבר נאסר היין בפסח מפליטת הפירור לתוכו אולם קשה לי דמלישנא דהרמ"א ומיהו בדבר יבש שיש לחוש וכו' דמשמע דמדין חוזר וניעור ביבש אתינן עלה וכן משמע מדכ' דין זה בהך סעיף דמיירי בדין חו"נ והא לכאורה אף אם ל"א חו"נ הא הפירור בעצמותו לא נתבטל קודם פסח דהא יכול לברר להוציא האיסור ע"י סינון א"כ הוי כמו נפל הפירור לתוכו עתה דאוסר במשהו וצ"ע:

[מ"א ס"ק י"ג] אלא טעם בעלמא לכ"ע אינו חוזר וניעור לק"מ דהא מבואר בתשו' רשב"א סי' תפ"ה דאפי' בטעם חוזר וניעור ממה דכ' שם ועוד דלפי דעת הגאונים נתערב קודם הפסח אסור לאכלו בפסח ורה"ג אסר יין שנמצא בתוכו קודם פסח ב' גרעיני חטים לשתותו בפסח עכ"ל מהראיה זו מדברי רה"ג מוכח דאפי' בטעם חו"נ וא"כ צדקו דברי הש"ך:

[סעיף ה' בהג"ה] שלשה פעמים קודם פסח וז"ל ד"מ ג"פ בכל יום פ"א ע"ש:

[שם] אבל ביו"ט האחרון יש להקל בו לשהות ולהנות בפמ"ג דייק מלשון הט"ז סקי"א ומלישנא דההג"א סקכ"ח דדוקא בסתם ב"י אבל בבירור ב"י גם ביו"ט האחרון של פסח אסור וא"כ י"ל דבכה"ג גם לשהות ולהנות אסור:

[מג"א ס"ק ט"ז] מפליט מן הכלי דלא כהש"ך ביו"ד סי' ס"ט סקס"ח:

[מג"א סקכ"ז] דלא אפשר בקל למצוא אחר ק' לי דמה שייכות דחק לזה הא אפשר לסננו קודם פסח דמדינא שרי' לדעת המג"א לעיל סקי"ג:

[מג"א סקכ"ח] אם עמד בכלי חמץ ב"י לכאורה גם באינו ב"י אסור כיון דהוא חריף וכ"כ הח"י:

[מג"א ס"ק ל"ח] לכן דברי הש"ך ביו"ד עיקר לענ"ד הקלושה לכאורה הדין עם הע"ש דמאי בכך דכל א' בלע קצת מהסכין ולא פלט ע"י כבישה הא מכל מקום ע"כ כל משהו ומשהו שנפלט מהסכין בזיתים אם נתפשט אותו בלע בזיתים עד שיש ס' כנגדו ממילא בטל ואי אפשר לאסור אא"כ דנתפשט עד פחות מעט וא"כ ידעי' דהבלע שבסכין לא אסר רק שיעור פחות מעט נגד הסכין וא"כ אם יש בזיתים ג' פעמים נגד הסכין לשתרו דהני זיתים קרוב לס' נגד סכין שיש בהם טעם חמץ יבטלו ברוב בזיתים האחרים מש"ה ליכא מקום לאסור אלא מכח חוזר וניעור ובזה נלפע"ד אף למ"ש המג"א בסי"זה דבטעם לכ"ע לא אמרי' חו"נ דהיינו הטעם שנתפשט בס' דאין כאן איסור בעולם וכאלו כלה ונאבד האיסור משא"כ הכא דהטעם החמץ שבזיתים עומד ומושבח במקומו אלא דהזיתים אינן נכרים ובטלים בזיתים המותרים ואם יבא אליהו ויאמר דהנך זיתים הן שבלעו החמץ קיימים באיסורם וא"כ הך טעם הוי כבעין כנלע"ד ודוק היטב:

[שם] ומיהו נ"ל דאף דמותר לקמן ולענ"ד בלא"ה דעיקר החילוק בין היתירא בלע היינו דמסתמא נפלט עיקר הטעם ומה שנשאר בו נקלש ומש"ה בהיתירא בלע כיון דנקלש טעמו אין חל עליו איסור בב"ח וא"כ בחמץ דשמו עליו ונ"ט בר נ"ט אסור הרי דטעם קלוש אוסר א"כ הזתים אסורים ודוק:

[מג"א סק"מ] ובנקודת הכסף עיין לקמן סי' תס"ז במג"א סקי"ג:

[שם] צריך לאכול כלם קודם פסח עיין לקמן סי' תס"ז במג"א סק"ד:

[סעיף י' בהג"ה] אפי' משהו ונט"ל אסור ולענין להנות ולהשהות ע' לקמן ססי' ת"נ במג"א:

[מג"א ס"ק מ"ג] דהא לא עבר מן התורה. משמע דאלו היה עובר מה"ת היה אסור אחר הפסח אף דעתה ממילא הוא מעורב בס' היתר דלא עבר רק על החמץ מעורב ולא על ההיתר מ"מ היה אסור אח"כ לפ"ז אם נתערב באינו מינו בפחות מס' דעבר מה"ת בב"י אח"כ בעי' ס' ואין מצטרפים ההיתר שבתוך הערובות לס' ואפשר בעי' ס' נגד כל התערובות וצ"ע לדינא:

[מג"א סקמ"ה] עסי' תנ"ג ואין להקשות מסי' תנ"ג כצ"ל: