הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שכה

סימן שכה

[מ"א ס"ק ט'] ומוקצה מותר בהנאה עכ"ל. ע' בפמ"ג יו"ד סי' צ"ט בט"ז סקי"ב. וע' בחי' הרשב"א שבת כ"ט ע"א שכ' דהעיקר דמוקצה מותר בהנאה ולא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו. ואפי' להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפי' במקומו שאינו מזיזו ממקומו אסור עכ"ל ולפ"ז ודאי אסו' לישב על אבן. דע"ל בין סומך כרעי המטה או שסומך עצמו עליו. ע' מג"א סי' ש"ח סק"מ וצ"ע:

[מ"א ס"ק י'] משא"כ גבי נולד. ע' מג"א סימן תקפ"ו סקכ"ה:

[מג"א ס"ק י"ג] דאל"כ עכי"ם שהביא דורון. היינו דקאמר דמיירי דידעי' שלקטן לישראל ואף דהא מ"מ לא ידעי' דלקטן היום כדקאמר אם יש במינו במחובר צ"ל דלענין זה באמת מהני דורון דמסתמא לקטן היום אלא דצריך דידעי' דלקטן לישראל אבל בלא דורון אף דידעי' דלקטן לישראל. מ"מ בספק אם לקטן היום מותר להנך פוסקי' דבספק לא בעי' בכדי שיעשו כדאיתא להדיא סעיף מ'. ולפ"ז תמוהי' דברי המג"א דכ' דאל"כ ל"ל דורון וכו' הא אף דידעי' דילקטו לישראל מ"מ בלא דורון ל"ל בכדי שיעשו כיון דהוו רק ס' שילקטו היום. וצ"ע:

[מג"א ס"ק י"ד] ולערב מותרין מיד. הציון קאי על סעיף ז' וי"א דלערב מותר מיד. והמג"א בא לתרץ דלא יקשה אהא דסתם בסעיף ט' לאסור בספק אע"כ דבו ביום חמור. לענ"ד ז"א דהא לדעת הרי"ף דס"ל דחוששים שמא חוץ לחומה לנו היינו לחומרא בוודאי אף בעלמא דהא אמרי' ת"כ דשמואל ממרחץ וא"כ מאן דמיקל מספק היינו דמפרש חיישי' לקולא וא"כ מפורש דאפי' במת מקילים באופן שאין שום מקום לחלק בין מת לשאר מילי לענין ספק. א"ו דהדינא דהמחבר בסעיף י"ד היינו לדיעה קמייתא דהכא שכן דרך המחבר לפסוק בכ"מ כדיעה א'. אולם לדינא בהא יש לחלק בספק מחוץ לתחום די"ל בעלמא לא בעי' בכ"ש כמ"ש המג"א סקי"ט. ומשום דיש לנו ה' סברות להקל דעת הסוברים בתחומין דאפי' וודאי לא בעי' כ"ש וסברא דבספק לא בעי' כ"ש משא"כ במת דלכ"ע בעי' בכ"ש ה"נ בספק מחמירי' ודו"ק:

[במחבר סעי' י'] מותר לישראל להשקות בהמתו. במתני' וברייתא קתני משקה אחריו ישראל וכ"ה ברמב"ם וכ' רש"י דדוקא נקט אחריו דניכר דמילא הנכרי לצורך עצמו ולא ידעתי למה לא הובאו דברי רש"י להלכה:

[מג"א ס"ק כד] כגו' דאיכא סכנת דרכים אסור. ונלע"ד דאם העכו"ם הביא דרך ר"ה והיה ג"כ חוץ לתחום אף לדעת הי"א בסעיף ח' דמשום תחומין לא בעי' כ"ש מ"מ בזה בעי' כ"ש דעשה העכו"ם מלאכה דאוריית' בשביל ישראל במה שהביא דרך ר"ה. דהא לא היה יכול הישראל לילך לשם ולשתות כיון דהוא חוץ לתחום. ע' בהר"ן פרק ג' דסוכה דף ר"נ ע"ב שכ' כיוצא בזה. ודו"ק:

[סעיף י"א] מאכיל אחריו ישראל. דמוקצה מותר בהנאה ע' מג"א סק"ט:

[שם] דאלו להעמידה עליהן אסור. ובהיפוך ליתן מוקצה לפני בהמה היכי דיכול לטלטלה כגון שנטל גרף של רעי נלע"ד דמשמע מדברי רש"י שבת קמ"ג ע"א דשרי:

[מג"א ס"ק כ"ו] כדקאי לה באפה. משמע דע"י העמדה ממש אוכלת אף במקום שאין שם עשבים הרבה. וק"ל א"כ עדיין יקשה הא אין צורך למלאכת הנכרי דהא יכול להעמידה על מחובר כדלעיל סי' שכ"ה סי"ג וצ"ע. וראיתי שגם בעל מחצית השקל עמד בזה ונדחק הרבה:

[מג"א ס"ק כ"ח] א"צ להמתין בכ"ש כיון שאינו. לענ"ד הא חזי' להמקשן דרצה לדמות מרחץ דר"י למכירו. והיה מוכח דבמכירו צריך כדי שיעשו:

[מג"א ס"ק ל"ד] י"א דבעי' בכדי שיעשו. הלשון אינו מדוקדק דהא הכא בחלילי' פשיטא דלכ"ע בעי' כדי שיעשו בתחומין כמבואר בסוגי' ומטעם דמת חמיר טפי תוס' והרא"ש פ"ג דביצה עיי"ש:

[סעיף ט"ז] שמא מחוץ לתחום הובאו. ואסורי' לערב בכ"ש ודוקא לאותו ישראל שהובאו בשבילו. אבל לאחר אפי' בוודאי מחוץ לתחום מותר מיד כמו בעלמא דבחוץ לתחום שהובא בשביל ישראל זה מותר לאחר. דבזה אין במת חמור יותר: