הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שב

סימן שב

[מג"א ס"ק ד] לפיכך מי שנסתבכו כן הוא ברמב"ם פכ"ב הכ"ד והוא מהירושלמי:

[מג"א ס"ק ה'] ובס' הזכרונית כ' נראה דגם המחבר ס"ל הכי דהא כ' אבל אם הסירם משמע דלכתחילה אסור:

[מג"א ס"ק ו'] אין מציעים המטות משבת למ"ש אף אם מ"ש הוא י"ט אבל מיו"ט לשבת ואף שלא הניח ע"ת דהרי הר"י ס"ל דמציעים מיוה"כ לשבת דשבת קדושתו חמורה אבל לא משבת ליוה"כ וס"ל שם דחלבי שבת קרבים ביוה"כ אלא דרע"ק פליג וס"ל דשניהם שווים וחלבי שבת אין קרבים ביוה"כ ומשמע דס"ל ג"כ דאין מציעים מיוה"כ לשבת אבל מ"מ כיון דשבת בודאי קדושתו חמורה מיו"ט וחלבי שבת קריבים ביו"ט יש ללמוד דמציעין מיו"ט לשבת כמו דמותר לר"י מיוה"כ לשבת כנלע"ד אח"כ ראיתי בא"ר סק"ח כ' רש"ל פסק ממהר"ש נ"ל דטליתים חדשים שרי לקפל ביו"ט שחל להיות בע"ש כשעשה ע"ת ולענ"ד בלא עשה ע"ת ג"כ שרי כמו מיוה"כ לשבת לר' ישמעאל וי"ל ועמ"ש בגליון סי' תקכ"ח במג"א ס"ב ובססי' תרס"ז:

[מנ"א ס"ק ז'] ואפילו הי' מותר מע"ש היינו דאם מותר קצת בע"ש דס"ל לר"י במתניתין דמתיר כולו ושומטו בזה ס"ל לת"ק דאסור דגזרי' שמא לא יהא מותר כלל מע"ש ויבוא להתירו בשבת אבל אם היה מותר מע"ש בענין דיכול לשומטו בלי התרה כלל בזה באמת שרי דבזה ל"ג ומה"ט מתפרש ג"כ טעמא דהרמב"ם משום מוקצה דאלו בשומטו מה טלטול מוקצה יש כאן דאף אם עי"ז ינענע המכבש מ"מ הוי טלטול כלאחר יד לצורך דבר המותר כנלע"ד:

[סעיף ז'] יבש אסור דהוי טוחן לכאורה יש לדון כיון דמתחל' היה מפורר וע"י יבשות נדבק ונעשה מחובר יחד דאין טחינה אחר טחינה כדלקמן סי' שכ"א ס"ח בהג"ה: