הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רצט

סימן רצט

[סעיף א] וחשכה לו צריך היינו אפי' ס' תשכה לדעת המג"א סק"א וכמ"ש סק"ו:

[מג"א ס"ק ו.] ולדידי' כשמבדיל על שכר לא ידעתי דלמה תולה המג"א דבר זה לדיעה אחת הא גם לדיעה א' י"ל דוקא יין כיון דשתה מקודם ובירך בפה"ג דפוטר לברך על כוס דהבדלה אבל במבדיל על שכר דלא בירך תחלה על שכר אלא דפת פוטר מלברך על השכר ומשום דבא מחמת הסעודה והוי טפל להפת וכוס דהבדלה דל"ש לסעודה לא הוי טפל להפת ולא נפטר בברכת המוציא דפת:

[סעיף ו] ולא הבדיל במ"ש אבל במי"ט אין לו תשלומין כ"כ בסוף ס' לשון חכמים שמעיד שכן הסכימו רבני חכמי פראג ולענ"ד עדיין י"ל דמ"מ יש לו תשלומין ביום הראשון שאחר יו"ט דהא לדעת הי"א דאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר דהטעם דיום הולך אחר הלילה ממילא ה"ה ביו"ט הכי הוא א"כ י"ל אף למאי דקי"ל דמבדיל עד סוף יום ג' ומטעם דהוי בתר שבת י"ל דזהו לא שייך לענין יו"ט מ"מ ס"ל ג"כ היסוד דלענין יום הא לא צריך לטעם דבתר שבתא אלא מטעם דהיום הולך אחר הלילה ונראה ראיה לזה דלכ"ע קייים הסברא דלענין יום א' הוי כמו במש"ק ממ"ש הרא"ש פ"ד דברכות בשם רבינו יונה דאם מצפה שיהיה לו כוס למחר וטעה ולא הבדיל בתפלה דאינו חוזר ומתפלל וכ"ה בש"ע לעיל סי' רצד ס"ב והא הרא"ש בפסחים ס"ל דיכול להבדיל עד סוף יום ג' א"כ אמאי נקט דוקא שמצפה שיהי' לו למחר וכן קשה אפסקי דש"ע ומה שרציתי לומר לעיל סי' רצד בגליון דכיון דאינו מצפה שיהיה לו למחר יהא מותר לאכול והוי טעם דחוזר ואינו מוכרע אצלי כיון דהפוסקים נקטו בלשונם דטעם באיסור חוזר ומתפלל א"כ אפשר באינו מצפה שיהיה לו כוס למחר דמותר לאכול אינו חוזר ומתפלל ולזה י"ל הטעם דאם ההבדלה על הכוס יהיה בזמנו דהיינו במוצאי שבת קודש או למחרתו דהוי כמו במוצאי שבת קודש בזה הוא דא"ח ומתפלל אבל באינו מצפה שיהיה לו כוס למחר אף שיהי' לו כוס ביום ב' או ג' כיון דאינו עיקר הזמן אלא משום דמקרי בתר שבתא בזה חוזר ומתפלל ואפשר דזהו כוונת המע"מ שם לפ"ז נראה הדין דבשכח במוי"ט להבדיל עכ"פ יכול להשלים להבדיל למחרתו ודוק אך העומד לנגד קצת ממ"ש הבה"ג דהא דטעם מבדיל הנ"מ דמבדיל בליל מ"ש אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל וזהו שכ' כאן המחבר ויש מי שאומר וכו' מזה משמע דעיקר זמן הבדלה רק בליל מ"ש דאם נימא דהיום א' עם ליל מ"ש הכל חד מה"ת לחלק לענין טעם:

[מג"א ס"ק ח'] עסי' ר"ב צ"ל ער"ב:

[מג"א ס"ק ט'] דאם טעם איני מבדיל אא"כ דמבדיל במ"ש והכא הא אינו מבדיל במ"ש: