הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רעט

סימן רעט

[סעיף א'] וכן מותר השמן קשה לי הא זהו כ"ש כיון דדעתו עליו לאחר שיכבה אסור מכ"ש שמן דאין דעתו עליו דס' שיכלה כל השמן בהדלקתו ובטור איתא בהיפוך שמן אסור וכן נר וכ"ה בלבוש:

[סעיף ג] בשבת אסור ע' לקמן סי' ש"ח ס"ה ומה שכתבתי שם על הגליון:

[מג"א ס"ק ה'.] צריך לו עתה בעוד במקור הדין בריב"ש איתא דצריך לו למצו' א"כ אם יש לו עוד נר למצוה י"ל דל"ש כן ועיין שו"ת מקור ברוך סי' ג':

[מג"א ס"ק ט'] ויש בו איסור אמירה לכאורה אף דמיירי הכא לטלטל מחמה לצל מ"מ לשתרי כיון דיש לו היתר לטלטל בעצמו כלאחר יד לצורך גופו ומקומו וצ"ל דצריך שיהא אפשר לו לטלטלו בעצמו לצורך הענין כפי שמטלטלו עתה ע"י נכרי וכיון דיכול לטלטל דבר זה עצמו כלאחר יד מותר ע"י נכרי כדרכו אבל להתיר ע"י נכרי לצורך הכלי שלא יוגנב ע"י מה שאפשר לו בעצמו טלטול לצורך גופו ומקומו זהו לא אמרינן דהוי ב' ענינים ולפ"ז יהא הדין דכלי שמלאכתו לאיסור אסור לומר לנכרי לטלטלו שלא יוגנב אף דיש לו היתר בעצמו לצורך גופו ומקומו ודלא כדעת האשל אברהם על המג"א סי' ש"ז סכ"ט דדוחק לומר דדוקא תרתי ל"א דמתוך שיכול לטלטל בעצמו כלאחר יד לצורך גופו ומקומו יהיה מותר ע"י נכרי כדרכו שלא יוגנב אבל חדא אמרי' דכלי שמלאכתו לאיסור אמרינן הואיל ובידו לטלטל בעצמו כדרכו לצורך גו"מ מותר ע"י נכרי שלא יוגנב וכן בנר שהדליקו עליו כגון דבידו לטלטל עצמו כלאחר יד לצורך גומ"ק מותר ע"י נכרי כדרכו לצגומ"ק א"ו דהעיקר דצריך שיהיה אפשרות לטלטל בעצמו לצורך ענין זה שמטלטלו ע"י נכרי וכלי שמלאכתו לאיסור אסור ע"י נכרי שלא יוגנב ואולם לפ"ז יוקשה הא הכא מיירי לטלטלו בשביל הכלי שלא יוגנב א"כ מאי מהני דהוי כאלו התנה הא מ"מ הכלי בעצמו הוי כלי שמלאכתו לאיסור כמבואר בתוס' בשבת קי"ב כו' ד"ה דהא דכל נר אף שלא הדליקו מקרי כלי שמלאכתו לאיסור ולענין הזה לא שייך התנ' ואולי מוכח באמת מהא דפסקי' כהרשב"א שכ' בחדושיו שבת קכ"ב דנר לא מקרי מלאכתו לאיסור דאינו משמש מלאכת איסור אלא דנעשה בסיס ובתשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ז כ"כ בשם הרמב"ן שכ"כ בשם הראב"ד ואפשר דהכא לטלטל ע"י נכרי' סמכי ע"ד הרשב"א כיון דלהרשב"א הישראל עצמו יכול לטלטלו שלא יוגנב אבל לענין טלטול ישראל נר בשביל שלא יוגנב אפשר דלא מקילי' כהרשב"א בזה וכמו דאמרינן כיון דיש פוסקים דמהני התנה סמכי' עלייהו לענין טלטול ע"י נכרי ה"נ י"ל לענין זה דע"י נכרי סמכי' על שטת הרשב"א:

[מג"א ס"ק יב.] דוקא לצורך גופו או. בזה יש לי לדון דנראה מדברי הר"ן פ"ג דביצה דף קצו מבואר דפלוגתייהו דר"י ור"ש במוקצה מחמת מיאוס היינו אם אמרינן מגו אתקצאי דר"ש ס"ל דמשעה שרוצה להשתמש בזה ואינו חושש למאיסתו אזדא הקצאתו ולא אמרינן מגו דאתקצאי ע"ש וא"כ כ"ז שאינו נוטל להשתמש בו קיימא הקצאתו וכדס"ל לר"י דנר ישן דאסור אפי' לצורך מקומו דלא חזי לכלום ה"נ לר"ש דלא פליגי ר"י ור"ש בזה אלא משעה שרוצה להשתמש בו דאזדא הקצאתו וא"כ לצורך מקומו אסור כ"ז שלא חפץ להשתמש בו דעדיין הקצאתו עליו ואולם נראה דלצורך מקומו תליא דכל שא"א להשתמש בו ולא חזי למידי אסור לצורך מקומו אבל כל שיש לו מציאות היתר להשתמש בו מותר לצ"מ ועיין במאור פ' מי שהחשיך ד"ה אר"ה היתה בהמתו אבל לר"ש אף דלא סילק הקצאתו מ"מ כיון דבידו לסלק הקצאתו ולהשתמש בו מותר לצ"מ והכי מוכח מדברי הר"ן במ"ש אבל שפוד זה אינו כן וכו' ולפיכך כל שרוצה להשתמש אי אתה יכול לאוסרו עליו אא"כ תאמר וכו' ומה הכרח לומר כך דלא חזי כלל עד שהרוצה להשתמש בה בטלה דעתו דלמא באמת הוי כל מוקצה מ' מיאוס ובאמת בשפוד זה משעה שרוצה להשתמש בו אזדא הקצאתו מותר גם לר"י כיון דלא אתקצאי בה"ש והוי בכלל אין מוקצה לחצי שבת ומ"מ הסוגי' דשם דלא מיירי ברוצה להשתמש ועדיין הקצאתו עליו אסור לטלטלו ואף לר"ש א"ו דשטחיות דברי הר"ן כ"כ דעל מה שמביא ראי' דקי"ל כר"י ביו"ט בזה דחה הר"ן דבזה ליכא פלוגתא בין ר"י ור"ש דמשעת שימוש אזדא הקצאתו ומותר מדין אין מוקצה לחצי שבת וממילא יהיה מותר לצורך מקומו כיון דאם ירצה יכול לבטל הקצאתו ולהשתמש בו הוי מידי דחזי לי' ואמאי צריך להיתר דשומטו מכח היזיקא דרבים דדמי לקוץ ברה"ר הא בלא"ה כיון דצריך למקומו להלוך בני אדם מותר אע"כ דשפוד גרע דלא חזי למידי אף שירצה להשתמש במיאוסותו בטלה דעתו ואסור להשתמש בו מש"ה אסור לצ"מ א"כ שמעי' מזה דבמוקצה מחמת מיאוס בשבת דקיי"ל כר"ש ומשעה שרוצה להשתמש בו בטלה הקצאתו מותר לצורך מקומו אף דעדיין לא סילק הקצאתו ודיק היטב:

[שם בא"ד] כמ"ש סי' ש"ח סי"ג משמע דמדין מלאכתו לאיסור הוא וא"כ ה"נ בסעיף ד' בהתנה דשרי היינו לצורך גומ"ק וכ"כ תוס' בשבת דף ל"ו ד"ה הא ר"י ע"ש דמבואר דס"ל דנר מקרי מלאכתו לאיסור וכ"כ תוס' בשבת קכ"ב ד"ה רחת ועיין בחדושי הרשב"א דתירצו דנר לא מקרי מלאכתו לאיסור דאינו משמש מלאכת איסור אלא דנעשה בסיס עיין תשב"ץ ח"א ססי' קל"ז שכ"כ בשם הרמב"ן שכ"כ בשם הראב"ד: