הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רסג

סימן רסג

[מג"א ס"ק ד'] דאשמעינן דבמקום שאין לו לענ"ד י"ל דהא הר"ן בשבת הקשה איך דחינן קידוש דאורייתא בשביל נר ביתו ונר חנוכה ותי' דמקדש אפת אלא דמצוה מן המובחר ביין ע"ש והרא"ש ס"ל דבזה אין חדוש כיון דיכול לקיים קידוש על הפת ונר ביתו אבל בהא ס"ל להרא"ש ג"כ כהר"ן דלא דחינן דאורייתא משום נר ביתו ולזה ס"ל להרא"ש דאם אין לו פת בודאי עדיף לקנות פת דבלא פת אינו יוצא ידי קידוש דהרא"ש לשיטתי' דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא דאורייתא אע"כ דיש לו פת ומקדש בלא יין דיוצא ידי דאירייתא אלא מדרבנן לא יצא ובזה נר ביתו עדיף לזה הקשה הרא"ש דאם איתא דמקדשים אריפתא א"כ יצא גם ידי דרבנן אע"כ דלא יצא ידי דרבנן רק ביין ואשמעינן דנר ביתו עדיף מלקנות יין לקידוש ודו"ק אולם למ"ש המג"א סי' רע"ג סי"א דמיני תרגימי מקרי מקום סעודה א"כ עדיין מה הקשה הא י"ל דמיירי שיש לו מיני תרגימי דיצא מדאורייתא אבל מידי קידוש דרבנן דבעי' על הפת או יין ומיירי דאין לו פת ויין והוכיח המג"א דס"ל להרא"ש דסעודת שבת היינו פת עדיפא מנר שבת ודו"ק ועמ"ש בגליון סי' רע"א במג"א סק"א:

[מג"א ס"ק ט'] וק"ו הוא מנר אינו מובן דהתם אינו מצוה ליהנות רק לפרסומי ניסא מש"ה אין חלוק בין סומא לאחר:

[סעיף ד' בהג"ה] הנר דולק מבע"י היינו שהיה דלוק לענין אחר כיון דלא היה הדלקה לשבת צריך לחזור ולכבות ולחזור ולהדליקה לצורך שבת אבל אם ההדלקה הי' לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול א"צ לכבותו אלא לכתחלה לא ידליק כ"כ מקודם שאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת אבל דיעבד ש"ד ומ"ש תוס' כדתני' ובלבד שלא יקדים היינו דמזה משמע דהמצוה אינה רק שיהיה לו בשבת נר דלוק אלא דמצות ההדלקה עצמו לצורך שבת ולכתחלה ראוי שיהא ניכר שההדלקה לכבוד שבת ולפ"ז תלוי הכל אם ההדלקה היא לצורך שבת או לא ולישנא דהרמ"א מבעוד יום גדול אינו מדוקדק ובתוס' והטור לא הזכירו תיבת גדול:

[סעיף ה'] גם בי"ט צריך לברך יש מקומות שהנשים נוהגין לברך זמן בהדלקת נר יו"ט ואין לזה יסוד מיהו אין למחות בהן בחזקת היד שאלת יעב"ץ סי' ק"ז:

[מג"א ס"ק יא] ותמוה הוא דלא שייך לענ"ד גם על אידך תקנה דתאמר לגוי להדליק קשה כיון דאין שליחות לנכרי היא אינה מדלקת ואיך תברך והעיקר לפי"מ דקיי"ל דיכולה להתנות עכ"צ לצורך ותדליק קודם ותתנה:

[מג"א ס"ק יב] דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח וכו' לענ"ד דהא תינח להבה"ג דהדלקה הוי קבלת שבת ולהסוברים דאפי' תנאי לא מהני א"כ בשבת החיוב לברך אח"כ י"ל דלא חלקו חכמים אבל כיון דקיי"ל דלצורך מהני תנאי וע"כ דס"ל לעיקר כהפוסקים דתנאי מהני אלא דשלא לצורך חיישי' להפוסקים דלא מהני תנאי ומש"ה מברכים אחר הדלקה לחוש להחמיר להנך פוסקים וכמ"ש המג"א סק"כ וא"כ ל"ש לומר לא חלקו חכמים דהא לא תקנו חכמים מידי בשבת דמדינא גם בשבת מברכים תחלה ודו"ק ובעיקר הדין בשבת דאין מברכים קודם דהוי קבלה איני מבין דהא מדלקת כמה נרות ולא אמרינן דאחר הדלקת נר א' הוי קבלה ואיך מדלקת האחרים וע"כ דהקבלת שבת בגמר הדלקה א"כ פשיטא דהברכה לא עדיף מהתחלת הדלקה וצ"ע:

[סעיף י'] משליכות לארץ משמע דאסור לו לילך עם הנר למקום אחר להניחו עיין לקמן סי' רס"ז במג"א סקי"ט ובאבן עוזר שם אח"כ מצאתי להגאון מהר"א ווילנא עמד בזה בסי' רס"ו ס"ק ט"ז:

[סעיף י"א] בעשיית מלאכה ואפי' אם אומר. בטור כ' והתוס' כ' שאין תלוי בהדלקת הנר אלא תלוי בתפלת ערבית שהמתפלל ערבית חל עליו שבת וכתב הב"י דצריך לפרש דהיינו תחלת ערבית שהוא ברכו ואח"כ כתב הב"י ומה שכתב רבינו עוד שהמתפלל ערבית חל עליו שבת נ"ל לאשמעי' דאע"פ שלא התפללו הקהל ערבית וקדם היחיד והתפלל של שבת חל עליו שבת מיהו אם אינו רוצה לקבל שבת וכו' ויותר נראה כיון דהזכיר קדושת היום בתפלה א"א לעשותו חול לד"ה עכ"ל. נראה דזהו דוקא בתפלת ערבית ממש דמזכיר קדושת היום אבל בברכו תליא בשטת הפוסקים אם מהני תנאי בהדלקה. ואולם ק' לשון הש"ע. דהא במ"ש תחלה אם קדם היחיד והתפלל חל עליו קבלת שבת זהו מיירי בברכו לחוד ועלה כ' ואפילז אם אמר שאינו רוצה לקבל"ש והא זה רק בתפלה ממש ולא בברכו וצ"ע:

[מג"א ס"ק כ"ו] ומהרמ"ט כ'. ר"ל דלפי דברי הש"ע צ"ל אף דקבלת שבת ע"י תפלה דטעות לא הוי קבלה הדלקה גרע דאפי' בטעות הוי קבלה וכמ"ש בב"י ולזה קאמר דמהרמ"ט כ' דאין חלוק. אלא דהנך פוסקים ס"ל דגם בתפלה הוי אפי' בטעות קבלה מש"ה ס"ל הכי גם בהדלקה:

[סעיף ט"ו] אלא יתפלל ערבית שתים. וצ"ע אם בכה"ג מתפלל מנחה תחלה. כיון דעדיין יום הוא. משבצות זהב סי' ק"ח סק"ח. ובכאן בספר אשל אברהם כ' כאן ס"ק כח דמשמע דמתפלל ערבית תחלה ואם היפך אפשר דיצא כיון דעדיין הוא יום:

[סעיף ט"ז] מתחיל להתפלל מנחה. ולא ימתין להתפלל מנחה עד אחר ברכו בשביל עניית ברכו כמי שצריך לעשות בשאר ימים. כיון דאם יענה ברכו אינו יכול להתפלל מנחה עכ"ל מהרא"י. ואפשר דוקא להתחיל קודם. דעדיין אין חיוב עניית ברכו. וכן משמע להדיא בתה"ד שם והוא דלא קבל שבת עמהם כגון שלא היה בבהכ"נ ולא ענה ברכו משמע אם הוא בבהכ"נ מחוייב לענות ברכו. אבל באגודה כ' פ"ב דשבת דאם בא לבהכ"נ כשאומרים ברכו לא יענה. ולפמ"ש לעיל סי"א בגליון דלמה דקיי"ל דבהדלקה יכול להתנות. ה"ה בברכו קודם תפלה. א"כ י"ל דצריך לענות ברכו ולהתנות שאינו מקבל שבת ויכול להתפלל מנחה מחוץ לבהכ"נ:

[סעיף י"ז] מותר לומר לישראל חברו. ע' ת' פני יהושע חיו"ד ססי' י"ג: