הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רח

סימן רח

[סעיף ב'] דבש הרבה יותר מהם אפי' בענין דליכא כזית דגן בכא"פ מג"א סי' זה ס"ק ט"ו ואפי' לא אכל רק כזית מהתערובות דהכל נחשב אחר הדגן פר"ח בתשו' סי' א':

[סעיף ג'] ופטור ממנה קשה לי הא אם הוא לדבק צריך לברך כמו בכל פירות אח"כ מצאתי כן בגן המלך להרב גו"ו סי' קל"ב:

[מג"א ס"ק ז'] ועס"ו. וכזה כ' המג"א לעיל סי' ר"ה ס"ק ו' דיברך תחלה על המים ע"ש:

[סעיף ה'] ואחריו בורא נפשות רבות מדלא נקט גם בזה דהוי ס' אם יברך לאחריו מעין ג' כמ"ש בס"ו מבואר דס"ל להמחבר דספיקא דתוס' הוא רק בדגן חי היכא דמברך תחלה בפה"א אבל היכא דמברך שהכל בודאי מברך לאחריו בנ"ר ולכאורה ראיה לזה מסוגי' דברכות ל"ח גבי זית מליח דמברך תחלה שהכל ואחריו בנ"ר הרי אף דזית הוי מ"מ ממין ז' אינו מברך אחריו מעין ג' כיון דבתחלה מברך שהכל ולכאורה סתירה לזה מתוס' שכ' דהאמוראים בירושלמי היה מסופקים בזה אם מברכים לאחריו בפה"א והא י"ל דס"ל ודאי דהיכי דמברכים תחלה בפה"א מברכים אחריה מעין ג' אלא דנסתפקו בסלת אם מברכים תחלה בפה"א כר"נ או שהכל כר"י וממילא הוי ס' בברכה אחרונה אע"כ דאין חלוק בין היכא דמברכים תחלה בפה"א או שהכל:

[אמנם] היטב השיב לי א' מבחורי חמד דמ"מ היה אפשר להם לאכול סולת ולאכול ג"כ קליות ועוד מין שברכתו אחריו בנ"ר ולברך מעין ג' ובנ"ר וכעין זה כ' התה"ד והובא בט"ז ססי' זה אע"כ דבקליות עצמו מספקי אם מברכים לאחריו מעין ג' אולם מ"מ הרי מפורש ברשב"א בח"י דבין בקמחא דחטי ובין בקמחא דשערי הוי ס' בברכה אחרונה והביא כן הב"י עצמו ואיך פסק כאן בפשיטות דלא כהרשב"א ולשטת הרשב"א צ"ל בהא דזית מליח הנ"ל היינו כיון דאשתני מחמת מליח בטיל ממנו חשיבות ז' מינים אבל בסלת אף לאחר שנשתנה ראוי לעשות ממנו פת ולברך בהמ"ז מש"ה כי לא אפו לה מברך מעין ג' אח"כ מצאתי דעמד בזה באשל אברהם וכ' לתרץ דהרשב"א לשטתי' דפסק כר"נ דבקמחא דחטי מברך בפה"א דס"ל אף בנשתנה במלתי' קאי מש"ה ס"ל דגם בקמחא דשערי אף דברכתו שהכל משום דאשתני אשתני לברכה מ"מ לענין ברכה אחרונה אף דאשתני במלתי' קאי אבל למאי דפסק בקמחא דחטי דמברך שהכל משום דאשתני ה"נ אשתני לענין ברכה אחרונה ע"ש ולפ"ז ממילא מיושב ההיא דזית מליח דהתם דקיימא לפי הס"ד דשלקות מברכים שהכל ומטעם דאשתני מש"ה מברכין אחריו בנ"ר אולם מלבד דמפשטא דדברי הרשב"א לא משמע כן והרי בהוכחת הרשב"א מהברייתא דלא עשאו דגן משמע דלכ"ע אף לר"י מברכים אחריו מעין ג' בלא"ה אינו מספיק ביישוב דברי המחבר דהא הך גופא דפסק דמברכים על קמחא דחטי שהכל היינו רק מספיקא דרבוואת' כמ"ש הב"י וא"כ עדיין הוי ס' בברכה אחרונה דשמא הדין דתחלתו מברכים בפה"א ומברכים אחריו מעין ג' ודוחק לו' דהוי כמו ס"ס ס' דתחלתו מברכים שהכל ואת"ל דמברכים בפה"א מ"מ דלמא ברכה שאחריה בנ"ר דדלמא גם בכוסס חטה מברך אחריו בנ"ר. וביותר י"ל דהמחבר ס"ל לדינא לעיקר דהכוסס חטה מברך אחריו בנ"ר כנראה מהלשון דהש"ע רק דהביא גם דתוס' נסתפקו לחשש בעלמא להזהר לכתחלה ולזה בקמחא דחטה כיון דיש עוד סניף ומברכים תחלה שהכל משום דנשתנה בזה סמכי' בוודאי לברך אחריו בנ"ר. ועדיין צ"ע:

[סעיף י"ג] שגם הם בכלל ברכת על העץ. דוקא תפוחים אבל אם סחטן ושתה מימיהם או אפי' בשלן במים לדעת הרשב"א לעיל סי' ר"ב ס"י אינו נפטר בברכת על העץ דלאו פירי הוא כלל מג"א לעיל סי' ר"ב סקכ"ה:

[מג"א ס"ק כ"ב] לחזור ולברך בפה"ג. תמהתי ע"ז דהא שם פרי עליו דהא מברכים פה"ג וא"כ ממילא שפיר מברך פרי העץ אלא דלא בירר איזה עץ וא"כ גרע מאם בירך שהכל דיצא:

[סעיף י"ז] שאם אכל דייסא דוקא דייסא שאין בו שייכות בהמ"ז דאפי' קבע עלה אין מברך בהמ"ז. אבל פת הבא בכסנים דהוי לחם גמור אלא דבלא קבע לא חייבו חז"ל לברך בהמ"ז. דמה"ת בפת גמור ג"כ אין חיוב בבהמ"ז אא"כ אכל כדי שביעה ע' אבן העוזר סי' קס"ח בזה ברהמ"ז פוטרו כיון דבאמת הוא לחם וכ"כ בגנת וורדים חא"ח סנ"ג:

[באר הגולה] ה"ה בדייסא ולא בא להוציא. וכן הסכים הפר"ח ובר"ן פסחים בדף קנ"ז מפורש להדיא דבדייסא בהמ"ז פוטרת ולענין יין דעתו ודעת הר"ן במלחמות דאין ברהמ"ז פוטרו: