הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן קפו

סימן קפו

[סעיף א'] ואינם מוציאות אלא למי שאין חיובו. ואם האיש שאכל כדי שביעה מסופק אם בירך בהמ"ז י"ל דאשה דמוציאו דהוי ס"ס שמא כבר בירך ואת"ל דלא בירך שמא נשים חייבות בבהמ"ז מה"ת ויוצא בהם וכן אשה מסופקת אם בירכה בהמ"ז י"ל דא"צ לברך דלגבי דאורייתא הוי ס"ס אם מחוייב וס' אם ברכה ולגבי דרבנן הוי הספק אם בירכה ספק דרבנן ע' ביו"ד סי' פ"ג:

[סעיף ב'] קטן חייב מדרבנן. מסתפקנא באכל ביום האחרון של שנת י"ד לעת ערב קודם לילה ובתחלת הלילה שנעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון אם מחוייב מדאורייתא לברך. ואם נדון דהוא דאורייתא י"ל דאם בירך קודם הלילה. דכשהחשיך צריך לחזור ולברך כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מה"ת לברך א"י לפטור חיובא של דאורייתא. ע' מג"א סי' רס"ז סק"א ד"ה וצ"ע עיי"ש. אח"כ הראה לי חתני הרב מהו' שמואל ני' דכעין זה נסתפק בת' חכמת אדם באם אכל כשהוא אונן ונקבר אמת קודם דנתעכל המזון אם צריך לברך. ויש לחלק דהתם החיוב נמשך מהתחלת אכילה עד אחר עיכול. אלא דבעידן דעוסק במצוה. היינו באנינות פטור מלברך. בזה י"ל דתיכף כשגמר המצוה צריך לעשות מצותו דבהמ"ז. אבל בזה נ"ד בעידן אכילה הגברא בעצמותו אינו בר חיובא. י"ל דלעולם לא מתחייב מדאורייתא. וצ"ע לדינא:

[מג"א ס"ק ג'] חולקים בזה. ואשה שאכלה כזית י"ל דיכולה להוציא לאיש שאכל כזית דבדרבנן אמרינן ספיקא דאיבעי' לקולא דשמא נשים חייבות דאירייתא והויין ג"כ חד דרבנן. גם י"ל גם לאידך צד דחייבות רק מדרבנן יכולה להוציא כה"ג דגדול ובר דעת עדיף כמ"ש תוס' מגילה כ"ד ד"ה מי דלענין זה לא מצינו דפליג ר"י. אולם למ"ש תוס' שם י"ט גבי ד' כוסות דסומא עדיף דכבר נתחייב מדאורייתא (וההיא דמי שלא ראה אורות מימיו ד' כ"ד צ"ל דמיירי בבית האפל) וזהו ל"ש הכא: