הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן קנו

סימן קנו

[סעיף א' בהג"ה] משום שאין העכו"ם בזה"ז נשבעים בע"ז. ע' תשובת ושב הכהן סי' ל"ח ובתשו' מעיל צדקה סי' כ"ה ובפלפלא חריפתא להתוס' יו"ט על הרא"ש בסנהדרין:

[מג"א] עיין בהלכות דעות להרמב"ם ג' אין ממצעים ואין מתמצעים הכלב והדקל והאשה. וי"א אף החזיר וי"א אף הנחש. ואי ממצעי' מה תקנתי' יפתח באל ויפסיק באל (אל מוציאם ממצרים עד מה פעל אל) א"נ יפתח בלא ויפסיק בלא (לא איש אל עד לא יקימנה) הני בי תרי דמצעי להו אשה נדה אם תחלת נדה היא הורגת א' מהן. ואם סוף נדה היא מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתי' יפתח באל ויפסיק באל. פסחים קי"א ע"א. ועיין לעיל סי' י"ג סעיף י"א ובמ"ש על הגליון שם. ג' דברים קשים לכשפים השולף ירק מאגודה וההורג כנה על בגדיו. המקנח בחרס שבת פ"ב:

[מג"א ס"ק ב'.] המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב. בכ"מ פ"ג מהלכות תשובה כ' שלא ידע מקומו של דין זה ובהקדמה לס' שאילת שלום כ' שכן הוא בירושלמי פ' אין דורשין:

[שם בא"ד] וכ"ה בברכות דף כ"ז ע"ש בתר"י וצ"ע. ע' קרבן עדה בירושלמי נזיר פ"ז דכ"ח וע' ביו"ד סי' רמ"ב סכ"ג:

[שם בא"ד] כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו מדרש תנחומא פ' במדבר שעובר על לא תגזול דל כי דל הוא וכן הוא בילקוט רמז תרנ"ה ובילקוט משלי כ"ב:

[שם בא"ד] וכל המספר בטובת חברו בפני שונאיו. וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהלכות דעות וכ"כ הסמ"ג סי' ט' שבפני אוהביו מותר:

[שם בא"ד] השח שיחת חולין וכו' וקלות ראש. ע' ביו"ד סי' רמ"ו סכ"ה בהג"ה. וע' ברבינו יונה פ"ב דברכות (בדף הספר י"א ב') השח שיחת חולין עובר בעשה. ושיחת חולין כשמדבר בדברי הבאי. אבל כשמדבר בעסקיו לצורך פרנסתו אע"פ שאינו שיחה של תורה מותר עכ"ל ובפירש"י יומא שיחת חולין גנאי וקלות ראש:

[שם בא"ד] שהוא מחוייב לסבול צער שלא יהרוג חבירו חנם. אם א' קטל נפשא רוצים להרגו בדיניהם אף דבדיננו אינו חייב מיתה כיון שלא היה התראה מ"מ אסור למטמרי' ולהצילו. ע' נדה דף ס"א ע"א וברא"ש שם הקשה על רש"י דתימה לומר דמשום קלא בעלמא יהא אסור להצילו משמע דבבירור גמור אסור להצילו: