הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן קכא
סימן קכא[עריכה]
סי' קכ"א ב"ש אות ה' כמ"ש הבית יוסף. נ"ב וכ"כ הראנ"ח בתשובות ח"ב ס' י"ח:
שם בא"ר י"ל גם הטור מודה. נ"ב לענ"ד אין בזה ספק דכי היכי דאם אינו שפוי בשעת הנתינה דבטל מדאורייתא דבעי' שיהא המשלח בכחו לעשות מדבר בעצמו בשעת מעשה השליחות ה"נ לענין שליחות הנתינה. ובטור כ' ואם כתבו ונתנו בחליו אינו כלום. ובפרישה כתב דהיינו או שנתנו א"כ מבואר דאם לא הי' שפוי בשעת נתינה דהגט בטל דאורייתא:
ח"מ אות ב' דברי הרמב"ם כנים. נ"ב ומ"מ אפשר דוקא באמר כתבו ותנו דבשעת כתיבה ראוי לנתינה כיון דמינה שליח גם על הנתינה אבל באומר כתבו ואחזו קורדייקוס וכתב הסופר ונשתפה ונתן הבעל הגט י"ל דבטל מדאוריית' דבעי וכתב ונתן דבשעת הכתיבה ראוי לנתינה וזה לא הוי בגט בשעת כתיבה כשאחזו קורדייקוס ראוי לנתינה וד"ק גם אני מסתפק בנתן לה הגט ולא תתגרשי עד לאחר ל' וביום הל' אחזו קורדייקוס י"ל דפסול מדאורייתא דדוקא במינה שליח ונשתטה דהשליח עומד במקומו אבל היכי דגירש בעצמו בעי' דבשעת חלות הגירושי' הוא ראוי לגרש. ע' תוס' גיטין י"ג ע"א ד"ה לא יתנו ודו"ק ומלשנא דרש"י גיטין רס"ו ד"ה לאחר מיתה וכו' תיזקק' ליבם וע' מהרש"א שם משמע דבנשתטה דעדיין לא נזקק' ליבם הוי גט כיון דהנתינה לידה הי' קודם דנשתטה. ואפשר דמ"מ במינה שליח ונשתטה וכתב ונתן השליח דבטל מדאורייתא כיון דהנתינה לא הי' בשעה שראוי לגרש וכמו שחילקו תוס' בגיטין ד"ה לא יתנו דלחד צד נתן לה עדיף ממינה שליח ודו"ק:
ב"ש אות ט' י"ל כשם שכנס ע"י כתיבה. נ"ב לענ"ד אינו כיון דפסקי' דבנשתתק לא מהני כתיבה והטעם דבעי' שהסופר ישמע קולו או הרכנה דהוי מעשה בגופו אבל ע"י כתיבה לא א"כ אינו הטעם משום חסרון דעת רק מטעם דלא מקרי ציווי לסופר ע"י כתיב' א"כ ל"ש בזה כשם שכנס דמ"מ ליכא צווי לסופר: