הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רפו
ומיהו היכא דאיכא לספוקי שמא כלו לו חדשיו אפי' ילדתו מת אסורה להתייבם וחולצת ולא מתייבמת. דשפיר חשיב ולד כיון דכלו לו חדשיו ואפי' ילדתו מת כדמוכח בנזיר גבי האומר אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוה ליה נזיר ספק לרבי שמעון. וצ"ע בסמ"ג ובמיימוני:
וזה לא מיתוק' כי אם דוקא בקים לן דכלו לו חדשיו ודאי וליכא למיקם עלה דמילתא אלא היכי דפירש ממנה (הג' א) לאחר ליל טבילתה ושוב לא היה עמה עד לאחר לידה ולפיכך אין לפוטרה מן החליצה היכא דמית הולד כ"א היכא דלא מת עד לאחר שלשים יום: וי"א דמקרי קים לן בגויה נמי כגון שבא עליה ופירש ולא ידעה עד חדש ימים ולבסוף שני חדשים לביאה שני' הוכר עוברה. הרי הדבר ידוע שמביא' ראשונה נתעבר' והוכר העובר לג' חדשים כמשפט:
בצרפת נהגו עתה לחלוץ ולא ליבם ובאשכנז נהגו גם ליבם. ודיני חליצ' מבוארים היטב בספר רבינו ברוך: