הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רנט

ובתוספתא יש ישראל שמינהו עכו"ם אפוטרופוס או סנטר על מעותיו מותר להלוותן ברבית אבל עכו"ם שמינהו ישראל סנטר על מעותיו אסור זה הכלל כל שהוא ברשות ישראל אסור. ברשות עכו"ם מותר. פירוש באחריות ובפנים גבי מופקדות פירש איפכ' ויש ליישב שניה' דההיא דמופקדו' ר"ל דהאחריו' על הנפקד כי ההיא דפסחי' גבי חמץ לא יקבל פקדונות מן עכו"ם ומוקי לה דקבל אחריו' עליו ה"נ מיירי שקבל עליו הנפקד אחריות וההיא דסנטר מיירי שהאחריות על המפקיד לכך אזלינן בתר המפקיד ע"כ מה"רמנע:

ויש מפרשים אפי' בסתם דעתו לכך וכן נהגו היתר אפי' בסתם:

כדאמרינן מרא הדרא בעינא וידיע פחתה ובחדא מינייהו סגי בהדרא בעינה: או דידיע פחתה.

ואם תאמ' מאי שנא חצר משד' פירש בפנים משום דחצר פרהסי' טפי ועוד פירש בקונטרס פ' איזהו נשך דשדה וכרם יש בו ספיקא שמא לא יהיה בה פירו' אבל בית וחצר ליכא כי האי ספיקא, והקשה רבינו תם דבית וחצר איכא נמי לספוקי שמא יפלו הכתלים או שמא ישרפו, לכך נראה לרבינו תם לפרש דבית וחצר ושדה. כי הדדי נינהו וכי תימא מאי שנא ממשכנתא בנכייתא דשרי וי"ל דמשכנתא בנכייתא דשרי היינו כשהלווהו על השדה או על הבית דכיון שהם ממושכנים ביד המלוה דמו למכר והוי כמוכר שדהו לפירות לזמן לפחות משויו ולכך שרי בין בשדה בין בבית אבל במתניתא דקתני המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכרנו בפחות מיירי שלא הלוהו כלל על החצר כדמשמע לשנא דמתני' הלכך לא דמיא כלל למכר. ולכך אסור ודכות' נמי גבי שדה כי האי גוונא כשהלווהו אך לא על השד' אסור למכו' פירות שדהו בפחו' משוויה. וחומרא גדולה היא מיהו לטעמא דפי' בפנים דחצר משום פרהסיא אין לחוש, והשתא לפירו' רבינו תם מותר להלוות על הבית ולדור בנכיית' כיון שמושכנת בידו. ולפירוש רש"י אסור ונראה שיש ליזהר להחמיר כדברי רש"י עכ"ל:

נראה דהלכ' כוותי' דהאי לישנ' מדמייתי ליה גבי עובדא. ואם כן אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור אם כן לכאורה היה נראה שאסור לאדם שלווה מחבירו להשאיל לו כוסות וקערות אף על פי שאינם עשוים להשכיר. ומיהו מעשים בכל יום שאינם נזהרים מזה לנך נראה דכל טובות הנאה שהיה עוש' לו בלא הלואה שריא ואף על גב דאסרו גבי חצר דלא קיימא לאגרא וכו'. איכא לאוקומי כגון שלא היה המלוה רגיל אצל הלוה קודם ההלוא'. ולא היה משאילו קודם הלואה. ומיהו לטע' שפירש בפנים ניחא דחצר ועבד הוי פרהסיא עכ"ל:

פירוש פחח הנחשת שנשרף באש כי כל כמה דקלי נחשת' בציר דמיה עכ"ל:

כגון גדיש לח שמחוסר הנאה בשמש כדי שיבש ודישה וזריה