הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רמה

מיהו איכא מאן דאמר דרבי אליעזר לא בעי כלל נשיכה. אבל נגיעה דסל בעי ופר"י דהיינו דוקא להביאו לידי חיוב ^{(הג' א)} אבל לפטו' זה את זה אפילו בלא נגיעה מצטרפין כשהן בסל ובלבד שלא יקפיד על תערובתן וסדין או מפה מצרף כמו סל ולכך נהגו הנשים לכסות במפה.

מצאתי מוגה שיש בספ' רבינו טוביה מו"יאנה ז"ל, המחמץ עיסתו משאור של גוים טוב להפריש אותו שאו' קודם שיפריש חלה דאל"כ יפריש מן הפטור על החיוב, או ילוש כשיעו' חלה ויקיף אצל העיסה ויפריש ממנו חלה, ונראה כי דין זה לכל עיסה שבעולם צריך ליקח השאור קודם שיפרי' חלה וזה חדוש הוא:

ונראה שצריך להפריש מעט מכל שיור ושיור דאין סברא שיוטיל צירוף סל למה שאינו בעין עכשיו שנאכל, עכ"ה:

נהגו העולם כפירוש רבינו תם מדין תחלתו עיסה הלכך הני פרט"ש ורישונ"ש אף ע"ג דסופן סופגנין מכל מקום כיון שתחלתו עיסה חייב בחלה וכן לענין ברכ' המוצי' דאין לחלק מההי' דנטלן לאכלן גבי מנחה שהיו מטוגנין בשמן דהיינו סופו סופגנין ומיהו ורשיי"ש ליכא עלייהו תוריתא דנהמא ופטורין מברכ' המוציא אך חייבין בחלה ומורי רבינו יחיאל היה מסופק לפי שאין רגילות לבשל מהן בקדרה שיעור חלה ודמי קצת לעוש' עיסה לחלק בצק והיה מנהיג להפריש חלה מהם בלא ברכה: אבל בניי"ש פטורי' שתחלתן סופגנין לישה בקערה וסופן סופגנין אבל גאפר"אש חייבות אף על פי שתחלתן סופגנין בקערה מ"מ סופן עיסה ואפילו אותן הגפרא"ש הנאפות תוך הברזל על האור קי"ל כר' יוחנן דאמר מעשה אילפס חייבין היכא דליכא משקה אע"פ שסכין הברזל בשמן אינו כי אם מעט כדי שלא ישרף מיהו אותן נינ"ש שנאפו כמו כן בברזל מ"מ פטור דליכ' עלייהו תורית' דנהמא ומיהו אי קבע סעודתו עלייהו כגון בפורים וברית מילה צריכי' ברכ' המוציא וטוב שיבר' על לחם גמור כדי לפטרן וכן היה מורינו רבי' יחיאל נוהג כרבינו תם ולא כקולא שפירש רבינו שמשון במשניות ^{(הג' ב)} וכבר פי' כל זה לעיל () ע"כ

ונראה הואיל ובידו ללוש העיסה ומיהו בבכורות פירשו התוס' דדוקא לגבי טמא לאכול אבל גבי זר בעי ק' כמין במינו עכ"ה