הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/ריט

ואף על גב דאמרינן מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקדש. ומסתמא הוא הדין לענין יום טוב. מכל מקום מצה שאני, דרחמנא קבע מצות אכילת' בליל' דכתי' בערב תאכלו מצו': כדפי' רבינו יעקב מאורלינ"ש במשנה פרק ערבי פסחים, והוא הדין לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרישית שם עכ"ל.

בהרבה מקומות נוהגין לברור החטין של פסח מאכילת עכבר ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות, מיהו קשה לדבריהם דהא אנן תנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שמחמיצות אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות, ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר, דאין להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות קאמר מדלא קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילות עכבר לפי שאחרי כן מערבין בו מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש רבינו תם בפרק כל שעה, ועל חטה שנמצא' בתוך המצה אפויה אם היתה האפייה קודם הפסח אפילו לאחר שש שעות של ארבעה עשר מותר על ידי קליפה כדפרישית לעיל משו' דהוי שלא בזמנו רק שלא יחממוהו משנכנס הפסח בעוד שהחטה שם אבל אם נאפת תוך הפסח דהיינו בזמנו יש אוסרין כל המצות שנאפו עמה בתנור, ואומר אף על גב דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא במעשה דתנו' כי אם במעשה דפטום: כדמוכח בעכו"ם בההיא דתנור שהסיקהו ברימון של תרומה נהי דלאו מילתא היא לחשב נתינת טעם, מכל מקום משהו מיהא איכא, ומיהו גם לפי דבריו נראה שאם נאפה חד בכירה שקורין פו"יר אין לאסור כי אם אותה מצה ולא האחרות דלא שייך ריחא כי אם על ידי תנור המכוסה למעלה, ואפילו אותן המצות שנוגעות באותה מצה אשר שם החיטה מכל מקום שרי שהרי גבי חלב דמפעפע מוכח פרק כל הבשר דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב. ויש מתירין אפילו אותה מצה על ידי קליפה משום דחמץ אינו מפעפע ונרא' לאסו' אותה מצה ולהתיר האחרות אפילו בתנור, עכ"ל.

כרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס חייב בחלה אלמא לחם הוא: ומיהו טוב לעשות בתנורים ולא באילפס לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דהא ריש לקי' פליג אדרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס פטורים מן החלה אלמ' לאו לחם הוא ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסיק כר"ל בהא משום דקאמר תלמודא גבי כתנאי דכולי עלמא מעשה אילפס פטור: ואע"ג דבתוספות דחו להו ופסקו כרבי יוחנן גם בהא מכל מקום אין לסמוך על שינוייא דחיקא:

ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור ולברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין. להם שימור כן פירוש במחזור ויטרי עד כאן: ומיהו אם אמר בע"ה הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שהתחילו ברכת המזון יאכל אפיקומן. ואף על גב דאמרינן בערבי פסחים דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת: ואסו' לאכול ולשתות. מכל מקום כיון דאפיקומן מצוה הוא דרמא רחמנא עלן איכא למימר אנן אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן נבריך היסח הדעת: כי היכי דאמרינן בברכות אתכא דריש גלותא סמכינן. ואף על גב דפרישית כי שאר מצות חשיב נמי כמצות מכל מקום מן המובחר לא הוי כ"א השלש מצות של מצוה עכ"ל:

שהרי כמו שיש ז' ברכו' בברכת חתני' כן יש ז' ברכו' קודם אכילת מצה של מצוה עכ"ל.

אך אמר רש"י בתחילה נהגו בצרפת ללוש מצות בבצים: ועכשיו נהגו בו איסור: ויש מי שאומר להחמיר שלא ללוש בבצי' יותר ממי פירו': לפי דאיכא נפחא ואם יש מים עמם אסור אפי' במי פירות: והר"ר מאיר ז"ל לא רצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבו עיסה שנילושה בביצים אם יכולים לאוכלה בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר: איסור לא אמר בה לפי שאין מי פירו' מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח במי ביצים: לכן הר' מאיר ז"ל היה רגיל לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהם כדי לעשות סעודה שלישית ונראה דהיינו דוקא לחסידים שאינם מבטלים כלל כל השנה סעודה שלישית בשבת אבל אנשים אחרים שפעמים בלא אונס אין מקפידים לעשות סעודה שלישי' אין להם להכניס עצמם בזה הטורח דגזרינן מי פירות בלא מים אטו כשיש בו מים דכשיש בו מים קדמי ומחמצי:

דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילוש' בבצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה: לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה: וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרים ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורו': עכ"ל: מנהג קדמונינו הקדושים שאינן מולחים המצות ויש אומרים הטעם מפני שאומר התלמוד מצה לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ אם כן משמע דהמצה אין להיות מלוחה: ואני אומר שהוא הטעם שאומר בספר מליח הרי הוא כרותח ולא יהא אלא כחמי חמה בלבד ויהא אסור:

ומיהו אם רבים בני הבית יכול להוסיף רק שלא ילוש יותר מעשרון אחד ביחד: וכמו כן לא יפחות מעשרון לשלש מצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב: ואע"ג דאמרינן בביצה מודדת אשה קמח לעיסתה ביום טוב כדי שתטול חלה בעין יפה: עכשיו לא שייך עין יפה שהרי אין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד מארבעים ושמנה כמו שהיו רגילין לעשות. ואם כן אסור למדוד בי"ט עכשיו וכיצד יעשה לכוון אותו עשרון ילוש בשני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלא מדידה ואחר הלישה יצרפם יחד: עכ"ל.

והעולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה: ונכון לעשות כדברי הגדולים: עכ"ל: