הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רא

ולדידן דלא בקיאינן בנפיחה כל סרכא טריפה ומיהו כי ליכא סרכא כי אם קרום ההולך מאונא לאונא כסדרן רגילין להכשיר כי ליכא חלון והוא דאיכא חתוכא דאונא אבל כי איכא חלון טריפה:

מיהו בתוספות פירש דקופה לבר היינו לצד חוץ ולעולם כל המחט כולו בתוך הכבד כדפירש בהגהה גדולה:

ומיהו בעכו"ם פרק אין מעמידין גבי עור לבוב דקאמר בברייתא יש עליו קורט דם אסו' אין עליו קורט דם מותר מסיק עליה רב הונא לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור. אימא מלח העבירו פי' ולכך אסרי במלחו ואפילו בלא קורט דם ולפי זה אם נמצאת מחט מב' צדדים לאחר מליח' מיתסר אפי' בלא קורט דם כי ההיא דעור לבוב דאין סברא לחלק בין עור לדבר אחר ושמא הוא הדין בהדיחו ואם כן לא תמצא היתר דאין עליה קורט דם אלא דווקא קודם הדחה ומלית' ולפי מה דפירש דה"ה הדיחו א"כ הא דנקט גבי עור לבוב מלחו ולא נקט הדיחו היינו משום דדרך למלוח העור בלא הדחה וצ"ע ברמב"ם ז"ל.

ואומר הרפ"ש הא דמכשרינן ניקב הקורקבן שזהו החיצון היינו דוקא כשניקב מחמת חולי ולא מחמת מחט אבל נמצאת בחיצון מח' לצד חוץ אף על פי דפנימי קיים טרפה דמ"נ אם המחט בא מחוץ הרי ניקב הוושט ואם דרך פנים עם המאכל הרי ניקב גם הכיס הפנימי ועבר וניקב גם החיצון ואע"ג דאין נקב בפנימי קרום עלה בו וסתמו ומיהו הא דאמרינן ניקב הכיס שזהו הפנימי וקורקבן קיים דכשר מיתוקם שפיר אפילו על ידי מחט. דהא בפנים נכנס עם המאכל ולא ניקב כי אם הפנימי.

וכמה חוליא אחת ג' טבעות.

בין האגפים יש להסתפק אי סוף העצם קאמר דהיינו מקום שהכנפים שוכבים על העוף בסופם או שמא אתחלת העצם קאי מקום חבור הכנפים בעוף. ויש להחמיר מספק ונטרוף אם נפסק חוט השדרה עד סוף העצם. (ש"ע אם לא בהפסד מרובה).

אך אם הלכה כשרה ואם עמדה צריכה בדיקה וכן אם שהתה מעת לעת כי ההיא דר' אליעזר בן אנטיגנוס דפרק אלו טריפות ואע"ג דבפרק שור שנגח קאמר רב נחמן אלו שקל מרה דהאי תורא קבא דקמחא ואזל וגמר בי מדרש' אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה לא אפסדיה לתורא לאו משום שיהא כשר בששהת' מעת לעת בלא בדיקה. אלא הכי קאמר. אי שהת' מעת לעת אז היה לה תקנה ע"י בדיקה: אבל עכשיו ששחטו בתוך מעת לעת בלא הלוך ובלא עמידה אין לה תקנה כלל: והשת' דפי' דבין עמדה ובין שהת' מעת לעת בעינן בדיקה ואנן לא בקיאינן בבדיקה. הלכך בהמה שנפלה מגובה או כיוצא בו שיש לחוש לריסוק אברים ימתין לה עד שתלך דאז כשרה בלא שום בדיקה.

דאילו עמדה או שהתה מעת לעת בעיא בדיקה כדפירש בהג"ה לעיל ואנן לא בקיאינן בבדיקה.

אבל בבהמה גדולה טריפה אפי' בדיעבד כיון דסירכות מצויות בהן:

ואף על פי שאם ניטל הכוליא או שתיהן כשרה.

ואם אינו בקי אי איעכל ניביה אי לא מספיקא טריפה (ש"ע י"מ דאין אנו בקיאין באיעכול ניביה לכן יש לאסור וכן אם נשבר סמוך לגוף אע"פ שחזר ונקשר היטב טרפה שמא איעכול ניביה ומשערין ד' אצבעות בגסה וב' בדקה ובעוף לפי גדלו וקטנו וטוב להחמיר אם אין הפסד מרובה) אמנם אם מצאו שמוטה לאחר שחיטה ואינו יודע אם לאחר שחיטה אם קודם שחיטה בשרה דודאי בשעה מועט לא איעכול ניביה ובלבד שידע שלא היתה שמוטה בשעה שהביאוהו לשחוט ודין זה נוהג בין בבהמה בין בעוף לפי השיטה שבפנים וכן בתוספא שאנ"ץ אמנם בשיטת מ"ר יחיאל בשם רבי' אלחנן פירש דאע"ג דשמוטת ירך בבהמה אינה טריפה עד דאיעכול ניביה מ"מ שמוטת ירך בטוף טריפה אפי' לא איעכול ניביה דהא דאיפליגי אמוראי פ' אלו טריפות בשמוטת ירך בעוף אי טריפה אי לא מיירי בלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה קמפלגי. מאי טעמא דמאן דמכשר הא תניא טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אלא ודאי דלא איעכול ניביה פליגי ואפי' הכי מסיק שם במסקנא דטריפה וכ"ת אכתי קשה דהא בההיא שהבאתי טריפות שמנו חכמים וכו' קתני בסיפא יתר עליהם העוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח ואם איתא דשמוט' ירך בעוף טריפה אע"ג דלא איעכול ניביה. כי היכי דתני נשבר העצם וכו'. ליתני נמי יתר עליהם עוף שמוטת ירך בעוף טריפה אע"ג דלא איעכול ניביה. וי"ל כיון דבהמה נמי הוי שמוטת ירך טריפה באיעכול ניבי' מיהא לא חשיב ליה כיון דשם שמוטה נמי הוי בבהמה ולא דמי לנשב' העצם וכו' דקתני דההוא ליתיה בבהמ' כלל: וכי תימא הא איתא נמי שבירת העצם בבהמה היכא דניקב קרום של מוח יש לומר דהתם אין הטרפות תלוי כלל בשביר' העצם דהא בניקב קרום של מוח לחודי' טריפה ואפי' יהיה העצם שלם אבל גבי שמוטת ירך בבהמה לא מטרפא באיעכול ניביה בלא שמוטה דהכי אמרי' לעיל בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה ומסיק והוא דאיעכול ניביה והלכך גבי עוף אף על גב דידעי דלא נשמט הירך כשהביאוהו לשחוט מכל מקום אם נמצאה הירך לאחר שחיטה שמוטה וספק הוא לו אם לאחר שחיטה נשמט או קודם שחיט' נשמט' אע"ג דודאי לא איעכול ניביה בשע' מועטת כזה מכ"מ טריפ' כדפרישית דשמוטת ירך בעוף טרפה אע"ג דלא איעכול ניביה. ותדע דהא לא תני נמי בההיא דיתר עליה' עוף וכו'. הא דאמר בריש אלו טרפות גבי ניקבה כנפ' דגבי בהמה אמרה דנקבים שאין בהם חסרון מצטרפי' לרובה. פירוש לרוב מן הנקבים עצמן ואין השלם שבין נקב לנקב נחשב בכלל הנקבים וגבי עוף אמרי' מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה רובו טריפה פי' שאף השלם שבנתי' נחשב בכלל הנקב ואפי' הכי לא תני ליה גבי יתר עליה' עוף משום דמכל מקום שם פסוקת הגרגרת ברוב' טריפ' גבי בהמה אלא דגבי עוף משום דזוטר חיותיה נחשב השלם שבנתים בכלל הנקב: הכא נמי גבי שמוטה שם שמוטה טריפה אפי' בבהמ' באיעכול ניביה מיהא. אלא דבעוף משום דזוטר חיותיה אפי' בלא איעכול נוביה חשיב' שמוטה ולהכי לא חשיב ליה גבי יתר עליהן עכ"ל:

ונראה דאפי' לא ניטל מן הבשר עמו רק שנפסק החוט או רובו טריפה כיון שנפסק חוט אחד או רובו בין בבהמה בין בעוף:

ואם בא לפנינו עוף או בהמה שכבר נשבר רגל' למעל מן הארכוב' ונתרפא שקורין ראט"ר בלע"ז כשרה דבידוע שלא יצא העצם לחוץ כך נהג הר"מ:

אמנם פי' לקמן בשם ר"י דבריה או דבר שבמנין או בעלי חיים שאפי' באלף לא בטיל אין חילוק בין איסורין האסורים ודאי קודם שנתערבו ובין איסורין האסורין מספק קודם שנתערבו בספיקא דאוריית' כיון דאפי' בספק דאוריית' שייך ביה כרת חייב אשם תלוי: