לדלג לתוכן

הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קצז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אבל בהא דקאמר כדי שיגביהנה וירביצנה לא קיימא לן כוותיה כדפירש בפרק השוחט:

וכן הורה מורי הרב נ"ע ר"י מקורבי"ל בשה אחד שהתחילו לשחטו ולא ידע השוחט אם נגע בסימנים (הג' א) ואמר שאין לו תקנ' גם לשחוט למעל' או למטה והדר נהפכוה לושט ונבדקיה משו' דלטול' חיישי' שמא במקו' קב שחט מבפני' כך הורה רבינו הרב בבי' הכנס' בקורבי"ל

פסק בה"ג שאדם המשתכר לא ישחוט כי רוב דרסות מחמת שכרות הן:

ויש ליזהר בעוף כשאדם שוחט לבדו בלא סיוע אחר ואוחז העוף בידו אחת ותופש הסימנים בשתי אצבעותיו צריך שיאחז אותה יפה שאם אינו אוחזה בטוב פעמים שיהיו נשמטין לכאן ולכאן ולא יכול לשחטם בקל ע"י הולכה ויבא לידי דרסה ואפי' לא עשה דרסה כי אם במשהו מן הושט פסול כמו בשהייה. (ש"ע המנהג להטריף כל דרסה בין במ"ק בין במ"ב בין בקנה בין בושט וכן חלדה והגרמה ועיקר)

ולפי שאין אנו בקיאין בזה נכון לשחוט באמצע צואר: ובבהמה גסה מרחיק ד' אצבעות מן הראש ודי בזה עכ"ל:

ולדידן דלא בקיאינן בהקפה פסלינן כל שמוט שנמצא בין תפס הסימנים בין לא תפס הסימנים:

ונראה שהוא ירד לפסוק כדברי האומר אתלת רוחות לא צריך בדיקה משום דבית השחיטה מרווח רווח כי ההיא דשמואל ליבן סכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה מהאי טעמא דמרווח רווח. ומיהו נהגו העולם לפסול כשנמצא פגימה מן הצדדין כמו בחודו של סכין כמאן דאמר דבעיא בדיקה גם אתלת רוחות. וגם אסמכוה העולם אקרא ושחטתם בזה ואכלתם. זה בגימטריא י"ב ויש י"ב בדיקות בסכין כשבודקין אותו אתלת רוחת'. וכן היה תופס עיקר מורי הר"י בר יוסף ז"ל וכ"ת אם בן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כי ההיא דשמואל דליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה דליכא מאן דפליג וכן פוסק הרב ר' מש' בר מיימון אלמא בית השחיט' מרווח רווח וקיימא לן דצריכה בדיקה גם אתלת רוחתא אלמא לא אמרינן מרווח רווח. ותירץ רבינו יחיאל מורי דנהי דמרווח רווח מהני לגבי ליבן סכין מ"מ לא מהני לגבי פגימת סכין דמן הצדדים. לפי שפגם הסכין בולטת ומגעת לדופני השחיטה ואע"ג דמרווח רווח ותלמודא לא חש להאריך בזה:

ונראה הא דמכשרינן מסוכסכת ברישא דסכינא ובהוליך ולא הביא היינו דוקא כשהשוחט הרגיש בה מקודם השחיטה וגם אומר שדקדק בשעת שחיטה לעשות הולכה בלא הובאה או איפכא אבל אם מצא סכינו יפה קודם השחיטה ואחר השחיטה מצא בה פגימה ואפילו מסוכסכת פסולה אפילו ארישא דסכינא דכיון שלא נזהר בה לפי שמצא סכינו יפה. אם כן מסתמא עשה הולכה והובא' ואפי' אומר ברי לי שלא עשיתי כ"א הולכה לבדה לא מהמנינן ליה דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ע"כ צריך לפסול כל פגימה ואפי' מסוכסכת שנמצאת אחר השחיטה כדפריש' ועוד דאין רגילות שתמצא הפגימה ברישא דסכינא ממש: