הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קצה
ונראה דה"ה לקריע' וגם לאחר המועד אין להברו' כיון שעברה סעודה ראשונה. ונר' כי דיני אנינות יש לנהוג בח"ה אחר שמוטל עליו לקוברו ומיהו לעיל פי' בהלכות אבל דאין אנינות בח"ה. עכ"ל
מיהו בשיטת מורי ר' יחיאל פיר' דאומן מיקרי מי שהוא יודע לכוין שפת אימרא או להוציא מלא מחט בבת א' וצריך שינוי לכן טוב להחמיר שלא לתפור שום אדם רק על ידי שינוי כי רוב בני אדם בקיאים בהוצא' מלא מחט ואומן מכליב תפירה א' למעל' והשנית למטה והשלישית למעל' וכן כולם ואיכא מאן דאמר במ"ק מפסע פיר' תפירו' רחבו' אפי' יהיו התפירו' שוות. עכ"ל.
ובבצירה במועד יש להחמיר כגון שאחרי' בוצרים סביביו וכן לוקח יין מכרמי הגוים וצ"ע בסמ"ג ובתו' דמ"ק
מכאן יש להוכי' שלא יכתוב ע"י שינוי בעוגל אלא צריך שינוי בכל אות ואות לעשות אותיו' חתוכות והיו"ד יש שעושין אותו כמין עוגל קטן מצאתי כתוב דמותר נכתוב חדושין בחש"מ ונ"ל להביא ראיה מהא דפריך בפ"ב והא אמר רבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כותבי הלכות כשורפי ספר תורה וכו': דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן בכתב ותנא דבי ישמעאל וכו' ואי אתה כותב הלכות ומשני אמרי דלמא מלתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ורבי שמעון מעייני ספרא דאגדתא בשבת ודרשי הכי עת לעשות לה' וגומר אמרי מוטב תעקר אות אחת מן התורה ואל תשכח תור' מישראל ופירוש מילתא חדת' דבר חדש וירא שמא ישכחנו אלמא דאפי' בזמן שנאסרה הכתיבה בדברים שבע"פ מותר בדבר של חדוש גם בחש"מ נתיר מטעם זה לכתוב דברים שהם חדשים אצלו וירא שמא ישכחם ופירוש ספר עזרה ספר תורה שקורין בו בעזרה:
ואם אין לו מה יאכל ובשכר וכן בטובת הנאה בלא שכר כותב תפילין גם לאחרים.
והאידנא כולהו מתים מפורסמים לפי שהולכים שם רוב העם לקברו כך פירוש בתוספות עד כאן לשונו.
שלא לערב שמחה בשמחה ומכאן יש נוהגין שלא לעשות שתי חופות ביום אחד גם מביאין ראיה מן הירושלמי דמפיק מקר' שלא לערב שמחה בשמח' מיעקב אבינו דא"ל מלא שבוע זאת וגו'. ולא היא דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב הי' נושא שתי נשים וכן גבי רגל שמחת הרגל ושמחת האשה שהוא נושא דלאחד הם שתיהם הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בשתי חופות שעושין משתי נשים לשני אנשים לא שייך הכא עירוב שמחה וכן היה נוהג מורי רבי יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופ' א' מבניו הכל ביום אחד. אך משתי אחיות פי' בספר חסידים דאין לעשות בשבוע אחד. והא דתנן ואלו כותבין במועד קדושי נשים זהו שטר אירוסין אבל שטר כתובה ש"ח הוא ואסור לכתבה במועד: עכ"ל:
ורבינו השמיט דין אבל שחל שביעי שלו ביום טוב או בעי"ט והרי הוא שבת ועיין ברמב"ם שם פ"ז במ"מ:
ומנודה והנך שמפרש במשנה שאונסם ידוע הוא וגם הנך שמפ' במשנה לא הותרו כי אם דוקא בשלא היה להם פנאי לגלח קודם המועד. עד כאן לשונו:
וכן עיקר דבעינן שינוי בנטילת צפרנים במועד כדקא מפרש תלמודא דבגנסתרי אסור פי' במספרי' ופי' רבי' דה"ה בסכין דאסור שכן דרך ליטול הצפרנים בסכין ועוד פי' ר"י דאפי' הטובלת לנידותה מגלחת צפרניה ע"י שפחתה גויה ולא היא עצמה אמנ' במו"ק פ"ק פי' בתוס' דהטובלת לנידותה מותר' ליטול צפרני' היא בעצמה בלא שינוי (כ"כ הש"ע) דלא גרע מהעברת שער של בית השחי והערוה דשרי.
ובחלוק שלנו ליכא אזור מוכיח עליה ולכך אסור לכבס אפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד וכ"ש מי שאין לו אלא מפה וסדין אחד דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל: עכ"ל.
ולכך כשמוסרין בגדים תוך המועד כדי לכב' אחר המועד צריך שלא ימנה אותם ואם הוא רוצ' למנות אסור למסרם עד לאחר המועד: עכ"ל:
דאף על גב דאמרינן בפ' כלל גדול הית' גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש אלמא מלאכה גמורה היא וגם אינו דבר האבד אפילו הכי שריא בחש"מ כדפירש ריב"א גבי ההיא דחגיגה דקאמר גבי חש"מ לא מסרה הכתוב אלא לחכמים איזה יום אסור ואיזה יום מותר איז' מלאכה אסורה איזה מלאכה מותרת ופירש ריב"א דמלאכה מותרת היינו מלאכה שאינ' טורח אפילו אינה דבר האבד דליכא לפרש מלאכה מותרת דהיינו דבר האבד כדפ"ה דהא בדבר האבד מאיזה יום מותר שמעי' ליה כדפיר' הקונ' עצמו וכן מסקינן בפסחים כדפרי' עכ"ל:
אצטבא י"מ בנין שעושין מאבנים ומטיט לישב עליו ולא נהירא דזה בנין גמור הוא לכך נרא' דאצטב' היינו כעין ספסלים שלנו נסר שמנעצין לו רגלים וכן הא דקא שרי פ"ק דמ"ק למבני אורי' אינו ר"ל בנין גמור כדפירש הקונט' אלא ר"ל להושיב האבוס של בהמה למקומו כדפירש שם בתוס' עכ"ל.
והוא הדין דשרי לתקן החביות שלנו בחשוקים שקורים צירק"ליש ולחבר בהם השולים שקורים פוניד"ש ודוקא כשהוא לצורך המועד אבל לצורך אחר אסור עכ"ל: