הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קפג
ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו:
ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכה ואסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קניין בשבת
שמראה מקום הוא לו:
אפילו קבלה אותם קודם קיום התנאי אינם כלום רק שיקיים התנאי אחר כך תוך הזמן שפירש דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפיר'
מלוה ופרוטה שנותן בידה דעתיה ודעתה אפרוטה וכו':
אהנך לישני דספק קאי אבל אהנך לישני דודאי קדושין אפי' בלא מדבר עמה על עסקי קדושיה קודם לכן:
ומכל מקום צריך לברר עדים בגיטין וקדושין דאם לא כן כולהו עדים ורגילות הוא ששם עומדין קרוביו וקרובי האשה והוו להו נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועדותן בטלה כדאמרינן גבי דיני נפשות דחשבינן היתר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם ואם לא ביררו עדי קידושין מ"מ אין להתי' בלא גט ומפני המחלוקת יושב' תחתיו:
וה"מ בימיה' שהיו ישראל רבים במקו' אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הר"מ ומהאי טעמ' נמי כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן (וכן כתב ש"ע בסימן סא) אעפ"י שבימיהם לא היה כדמשמ' בההיא דפירשה נדה בריש כתובות גבי חלה היא לו שפירסה נדה אך מורי הר' יחיאל היה מחמיר שלא לכנוס נדות דשמא חיבת ביאה קונה וא"כ הוה כחופה תלויה ועומדת
בשלא עשו שידוכין אבל עשו שידוכין צ"ע בסמג:
פירוש האשה שעושה שליח לקבל קדושיה
צ"ע אם נאמר כן גבי שליחו' האש' לקבל קדושיה או גיטה.
מעשה היה באשכנז באחר שקידש ואח"כ נודע הדבר שהיו העדים קרובי' והיה מורי הר' מאי' מתיר בלא גט אף על גב דבתחילתם יצא קול על הקדושין מ"מ מבטלינן קלא וכן הלכב והיה מניח רתי' דאפליגו בה בסורא מבטלי קלא בנהרדע' לא מבטלי קלא וסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ורב שמואל באיסורי הלכ' כרב כך השיב הר"מ אמנם רבני אשפיר' היו מצריכין גט אך לא מטעם דקלא ומיהו יש להביא ראי' דלא מבטלינן קלא מהנהו עובדי דההוא שמעתת' דקאמר התם אפילו למאן דאמר לא מבטלי קלא משמע דיש לחוש לדברי האומר דלא מבטלי' אע"ג דיש לדחות דלרוחא דמלתא קאמ' הכי מ"מ יש ראי' מההיא עובדא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לקטן נרא' כגדול ומסיק היה עובד' והתירו ומסיק דעדיין לא הגיע לפלגי' ראובן כלו' לא הגיע לפלגות חכמת גדול הלכך אפלו קלא נמי לא הוי גם מעיקרא משמע דאי לאו האי טעמא מיתסרא משום קלא אלמא לא מבטלין קלא והתם לא קאמר אפי' למאן דאמר וכו' כההיא דלעיל ועוד מדקאמר הוה עובדא אמרו עדיין וכו' משמע דאין להתיר כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובה וכן נראה עיקר וצ"ע אע"ג דלא הזכיר הרי"ף בפירש ענין בטול קלא צרי' להתישב במה שכתבתי.
אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונ' דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אשות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן ?תגדלנו:
ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינה יכול להיות עמה בדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל דאין האש' מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינה דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדיאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנ' אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי שען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
שעל בעיל' זו סמך ולא על אותן הקדושין הפסולין חזק' היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי היא בידו לעשותה של מצוה.
כגון המקדש אחת משתי אחיות ולא פירש איזו אך אמר אחת מכם מקודשת לי הוי קידושין כאביי וצריכו' גט שתיהם:
דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה להשיא בוגרת:
וכן הר"ר מאיר החמיר הרבה:
אך מורי רבי יחיאל היה נוהג ומנהיג שיברך החתן לקדש את האשה על פי הירושלמי אמנם נהגו באחר פן יתבייש מאן דלא ידע לברך אבל הר"ר שלמה אומ' דאין מברכין על שום דבר אלא אם כן ראוי לו ולחבירו ואתתא לבי תרי לא חזי:
ואפילו קיימה בחרם או ע"י משכנות אסור דילמא אתי לאחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלות' דהתם מידע ידיע דלא הדרו בהו מחמת אימ' דבי ריש גלותא ולא אתי לאחלופא כך פיר' התוספות בכתובות:
משמע דוקא דיעבד אך מורי הר' יחיאל הורה לכתחלה להשיא לו עצה לברוח דהכי מוכח מתוך פי' רש"י שפיר' ערוקים מסתייה דכיון דברח גלי אדעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן:
הר"י בכור שור מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי מקדש ונוש' מעוברת חבירו והיא סוט' תחתיו שיכול להשקות' דקרינן ביה והביא האיש את אשתו מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי דלא בעיא גט משום דאיסורא אחרינא עלה פי' איסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחר דכלה בלא ברכה אסורה לבעל' כנדה ומיהו לא דמי דהתם איסור סוטה חמיר עליה דהוי דאוריתא אבל בכאן דאיסור כלה בלא ברכה וכו' דרבנן היא כמו מעובר' חברו ומה לי חד ומה לי תרי ומאי אולמי' דהא מהא. ועוד דאיכא לפרושי דלהפרש' דקאמ' גבי סוטה בגט קאמ' ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעי' לה מההו' דתני גבי מעוברת חברו כך פי' בתו' דיבמות והלכך כי קדש בתוך כ"ד חדש יברח או יוציא בגט: