הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קנא

בין ברכה שלפניו אפי' לא יהיו בו כי אם שנים בין ברכה שלאחריו. אם יהיה ג' ובפת כדמוכח בברכות בתוספות:

לפיכך בפת אחד מברך לכולם אפי' בלא הסיבה רק שיהו יושבים ולא מהלכים כדפי' לעיל אבל שאר דברים כל אחד מברך לעצמו (בש"ע סי' רי"ג משוה יין לפת) ומיהו בליל פורים ובליל שלפני מילה שרגילין לקבוע עצמן על היין ועל כפירות יש להסתפק אם אחד מברך לכולן בברכה שלפניו דלענין ברכה שלאחריו פשיטא דאינו מוציא דהא קי"ל דאין מזמנין בפירות:

פת הנעשה מחמשת מינים:

עוד אומר מורי תנן במסכת חלה כל שתחלתו עיסה וסופו סופגנין תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החלה ופירש ר"ת תחלתו היינו לישה סופו היינו אפייה תחלתו עיסה פי' שבלילתן עבה. וסופו סופגנין שאפאן בחמה או במחבת חייב. וה"ה לענין המוציא כדמוכח בתוס' דברכו' ומההיא דנטל לאכלן גבי מנחות. הלכך פרטור"ס ורישולי"ש חייבות בחלה אם יש בו שיעור חלה. ובברכת המוציא ובנ"י אע"ג דסופו סופגנין במשקה מ"מ הרי תחלתו עיסה ומיהו ורימבז"יש אע"ג דתחלתה עיסה אין מברכין עליהם המוציא משום דליכ' עליהם תוריתא דנהמא אחר בישולן אך בחלה חייבין לפי שחיוב חל עליהם בעודם עיסה מיהו אומר רבינו יחיאל כי היה מסופק בדבר לענין חלה לפי שאין רגילות לבשלן כשיעור חלה יחד אע"ג דבשעת לישה היה בו שעור דשמא יש לדמותו לעושה עיסה כדי לחלקה בצק דפטורה מן החלה והיה אומר להפריש חלה ממנו בלא ברכה. הרי פירשתי דין תחלתו עיסה וסופה סופגנין. וכל שתחלתו סופגנין וסופו עיסה תחלתו היינו הלישה שבלילתו רכה וסופו עיסה היינו האפייה שאפאו בתנור או בכירה שקורין פאוויד' או במחבת לדברי ר' יוחנן בלא משקה חייב בחלה וה"ה בברכת המוציא ובנ"י. הלכך הני רוט"נש שבלילתן רכה בקערה ואופין אותן בכירה חייבין בברכת המוציא ובנט"י וכן בחלה אם יש בהם כשיעור. וכן אותן גפרי"ש שאע"פ שבלילתן רכה בקערה. כיון שאופין אותה באלפס שעושין אותה בברזל חייבין בחלה כר' יוחנן דאמר מעשה אלפס חייבין. ואע"ג דסכין אותן בשמן משהו בעלמא הוא כדי שלא תשרף העיסה. וחשיב שפיר מעשה אלפס בלא משקה. וכ"ש הני שעושין כעין סולמות מלחם שקורין אובליי"ש חייבין. שהרי בין תחלתן בין סופן עיסה בלא משקה ומיהו הני ני"לוש אע"ג דסופן עיסה באלפס. מ"מ פטורות מהחלה ומברכת המוציא ומנט"י. משום דבלילתן רכה יותר מדאי והוי כמו גובלא בעלמא דקאמ' תלמוד' דפטור. ומיהו אי קבע סעודתייהו עלייהו כגון בליל פורים ובליל ברית מילה אין לאוכלן בלא ברכת המוציא. כדאמרינן גבי לחמניות דהיינו נילו"ש לפי' התוס'. מ"מ נכון לברך ברכת המוציא על לחם גמור כדי לפטור הנילו"ש בליל פורים ובליל ברית מילה הנה פירשנו דין תחלתו סופגנין וסופו עיסה. ותחלתו וסופו סופגנין כגון ביניי"ש פטורים שבלילתן רכה ומטגנין בשמן. הנה פי' לפי פירוש ר"ת שפיר' בתו' ערבי פסחים. אך רבינו שמשון פי' על פי הירושלמי במס' חלה דהא דתנן תחלתו עיסה וסופו סופגנין דחייב היינו דוקא כי נמלך אחר הלישה לאפותו סופגנין. אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו סופגנין תחלתו וסופו סופגנין קרינן ביה ופטור. וכן פירוש בפנים. ולפי דבריו הני פרט"ש ורישול"ש פטורות וההיא דנטלן לאוכלן דמנחות דקאמר דמברך עליהם ברכת המוציא. דחי לה ומוקי לה במאפה תנור דוקא. ודוחק. דמשמע דאכולהו מנחות קאי. דומיא דשהחיינו דקאמר התם. ומורי רבי יחיאל היה נוהג כפי' ר"ת. וכל הני דפרישית דפטירי מברכת המוציא מ"מ מברך לפניהם במ"מ. ולאחריהם ברכה אחת מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה:

מיהו לפי' ר"ת מיירי דוקא בבלילתו רכה כדפי' לעיל ושמא הא דמספקא ליה בפנים היינו מחמת השני פי' דר"ת ור"ש וירא השם יצא ידי שניהם שלא לאכלן כ"א באמצע סעודה ולא לברך עליהם ברכת המוציא:

וכן לענין ברכת היין והא דאמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע היינו ליקח מאותו פת עצמו שבצע ממנו בעל הבית. מפי מורי הרב ר' שמואל יצ"ו:

אומר הר"מ ז"ל זהו דוקא במקום שאין הפת מלוח כמו בצרפת אבל במקום שהפת מלוח אין צריך לא מלח ולא לפתן לפניהם כדאמר רבא לית דין צריך בשש וכן פר"ת:

כדאמרי' לקבעיה קמא קא הדר בערבי פסחים פי' לפי מש"כ בפנים שהוא צריך לחזור למקום קבועו הראשון לברך בהמ"ז אחר שאכל במקום שני מיהו לעיל פי' בפנים דאדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך ופוק חזי מה עמא דבר במהלכין בדרך שהולכין ואוכלין דרך הילוכן פרסה או יותר ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואינם חוזרי' למקום שאכלו בראשונה וכן פסק בסמ"ג ולפי המנהג היה נראה שמברך במקום שאכל באחרונה וההיא דאמר לקבעיה קמא קא הדר אינו ר"ל שיצטרך אחר גמר אכילתו לחזור למקום הראשון כדי לברך אלא בא ליתן טעם אהא דקאמר דשינוי מקום א"צ לברך לפניו בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן דהיינו פת דלא הוי שינוי מקו' היסח הדעת ועל זה מסיק מאי טעמא דלא הוי שנוי מקום היסח הדעת בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן משום דלקבעיה קמא קא הדר כלומ' הוא חוזר וגומר כאן במקום שני קביעת סעודתו שהתחיל במקום הראשון וכן פי' רשב"ם כיון שהיה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אם לא היה חוזר ואוכל בכאן לא אסח דעתיה מאכילה ראשונה בשנוי מקום ואפי' אם נפרש לקבעיה קמא הדר שצריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך היינו אם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני דכיון שאם לא היה חוזר ואוכל במקום השני היה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אחריו בדברי' הטעוני' וכו' א"כ לא אסח דעתיה מאכילה הראשונה בשינוי מקום לכך א"צ לברך לפניו בשנוי מקום בדברי' הטעונים כו' אבל בדברים שאינם טעוני' ברכה לאחריהם במקומן כשהלך למקום שני אסח דעתיה מאכילה ראשונה משום שנוי מקום כיון שיכול לברך במקום שני בשביל אכילה ראשונה אפי' לא אכל כלל במקום שני וכן משמע מתוך פי' רשב"ם גבי דברים שאינם טעונין כו' ושמא אפילו בפנים לא אמר אלא כשאוכל בקביעות במקום ראשון אבל בהולכי דרכים מודה וכמדומה שראיתי בתוס' שיטת רבי יחיאל שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון ומיהו בפי' רשב"ם בפ' ערבי פסחים משמע דאינו מברך כ"א ברכה אחת על שתיהן ובמקום שני וכדפרשינן. וז"ל גבי דברים הטעונים כו' הואיל ולא בירך אחריהם ועמד לילך למקום אחר לסעוד על דעת קביעות ראשונה הלך וצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם ולפניהם נמי א"צ לחזור ולברך עכ"ל רשב"ם משמע לכאורה דהא דצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם במקום שני קאמר מדלא פירש וצריך לחזור למקום הראשון ולברך אחריהם ועוד דומיא דלפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך שהזכיר רשב"ם דההי' ודאי אמקום שני קאי ולפיכך בכל שנוי מקום מברך לאחריהם במקום שני שגמ' סעודתו שם בין שנוי מקום דהולכי דרכים בין שנוי מקום דסעודה קבועה אפילו מבית לבית וכן נראה עיקר (כ"כ בש"ע וכתב י"א שכל ז' המינים טעונין ברכה לאחריהן במקומן וי"א דחמשת מיני דגן) וההיא דברכות דמשמע דרבה בר בר חנה חזר למקומו הראשון לברך צ"ל שלא היה בידו פת לאכול במקום שני:

ואפי' בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן דאילו בדברים הטעוני' ברכה לאחריהם במקומן אפי' לא הניחו מקצת החברים נמי בשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברי' הטעונין. ומה שהזכיר ברכה למפרע לאו דוקא בשביל שהניחו מקצת החבירי'. דהא היסח הדעת אינו גורם חיוב ברכה למפרע דהיינו ברכה דלאחריו כ"א ברכה בתחלה כדפי' בתוס' גבי הב לן ונבריך. והא דקתני בברייתא דאי לא הניחו מקצת החברים דטעונין ברכה למפרע (פי' כשהן יוצאין) עצה טובה קמל"ן דשמא ישתהא קודם החזרה עד שיהא רעב מחמת אותה אכילה ותו לא מצי מברך בהמ"ז בתו' דע"פ פי' באורך:

אע"ג דאמרינן דוקא בשבתות וי"ט ולא בימי החול. והבדלה בימי החול הוא מ"מ פטר בתוך המזון. דהא דממעטינן ימי החול היינו לענין לפטור יין שלאחר המזון פי' לאחר שמשכו ידיהם מן הפת שהיו רגילין בימיהם להרבות שתיית יין לאחר שמשכו ידיהם מן הפת ולא היו רגילים בזה כ"א דוקא בשבתות וי"ט ולא בחול ולכך קאמר דוקא בשבתות וי"ט אבל בימי החול יין שלפני המזון אינו פוטר שלאחר המזון שזהו לאחר שמשכו ידיהם מהפת. אבל לענין יין שבתוך המזון דכל אדם שיש לו יין שותהו בתוך המזון הלכך אפי' בחול נמי יין שלפני המזון כגון הבדלה פוטר יין שבתוך המזון. וא"ת והלא מבעי' לן אם יין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשרות המאכל. ולא אפשיטא וא"כ האיך יפטור יין שלפני המזון יין שבתוך המזון כיון שזה לשתות וזה לשרות המאכל וי"ל דלאו מלתא היא דודאי היין דלשתות חשוב יותר מיין דלשרות לכך מיבעי ליה דשמא יין דבתוך המזון לשרות אינו פוטר היין שלאחר המזון דלשתות דחשיב טפי אבל ודאי יין שלפני המזון דהוי לשתות וחשיב טפי יפטור היין דבתוך המזון דלשרות דאינו חשוב כל כך לכך פר"י דיין של קדוש והבדלה פוטר יין שבתוך המזון עכ"ל. וקשיא לי טובא אמאי נקט של קדוש או של הבדלה אפילו אחר נמי: ואפשר שלפני המזון אין דרך לשתות יין כי אם אחר המזון אי לאו קדוש והבדלה:

לענין הטוב והמטיב פי' בפנים דאחד מברך לכולם גם בתוך המזון. ורבים נוהגים כן ונותנים טעם לדבריהם דכיון דלענין הטוב והמטיב בעינא דאיכא אחרינא בהדיה כדאמרינן הטוב לדידי' והמטיב לאחריני. א"כ אם היה כל א' וא' מברך לעצמו הוי כאילו כל א' יחיד לעצמו דלא שייך לברך הטוב והמטיב. ומיהו אומר מורי ר' יחיאל דכיון דבתוך הסעודה הוא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לברכת הטוב והמטיב נמי כל א' יברך לעצמו מידי דהוה אברכת בורא פרי הגפן וכ"ת א"כ היכי שייך הכא והמטיב לאחריני. י"ל כיון ששניהם נהנים מאותו דבר שייך ביה המטיב לאחריני אע"ג דכל אחד מברך לעצמו וראיה מההוא דא"ל ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני לאשתו ומי לא עסקינן שעומד רחוק מאשתו שאין אשתו נפטרת בברכה שמברך הבעל לפי שאינה שומעתו ^{(הג' א)} ואם כן גם היא צריכה לברך לעצמה הטוב והמטיב. אלא שמע מינה דכיון ששניהם נהנין מדבר אחד מברך הטוב והמטיב אע"ג דכל אחד מברך לעצמו:

ודוקא מים אבל יין וכיוצא בהן שיש הנאה בשתייתן גם בלא צמא אפילו שלא לצמאו מברך עליהם ברכ' הקבועה בהן. כדמוכח בברכות גבי החושש בגרונו:

ובשמן זית אם אוכלו דרך אניגרון מברך עליו בפה"ע כדאיתא בברכות:

פי' זמית שלמוויר"א דהיינו מים ומלח. ורבותי מפרשים שהיא שם מרק בלשון ערבי:

וי"א בזנגב"ל לח (ש"ע וה"ה אם מרקח אותו יבש) בפה"א וכן פוסק בהג"ה אגוז מושקד"א בפה"ע:

וכן ערמונים ואלונים קטנים וחבושים שאין אוכלין אותם כי אם מבושלים. חיין שהכל. ומבושלים בפה"ע. אבל גדולי' שדרך לאכלן חיין שטובות הן א"כ עיקר אכילתן גם חיין מברכין עליהם בפה"ע גם כשהן חיין וקשטניי"ס לימברדא"ש שהם חשובות מברכין עליה' ב"פ העץ גם כשהן חיות:

ומורי כתב דקטניות ולפתות הוי בכלל דברי' שדרכן לאכלן חיין ומבושלים:

וברכת בפה"ע קודם לבפה"א כדפרישית והברכה שלאחריהם אם הם שוות מברך לבסוף ברכה אחת על שניהם כגון פרי העץ ופירות הארץ שאינן משבעת המינין שאינם שוים בברכה שלפניהם אבל הם שוים בברכה שלאחריהם:

משמע הא אם יש שם משבעת המינים מקדימו לאחר אע"ג דאינו חביב:

מיהו לעיל פירש דכשאין ברכותיהם שוות. המבורר קודם כגון פרי העץ לפרי האדמה. משמע אפילו אינו חביב:

ואפילו הוא מאוחר בפסוק כגון חמרים דהיינו דבש קודם לענבים כדאמר תלמודא שזה שני לארץ וענבים שלישי לארץ. אבל שעורים במעשה קדרה קודמי' לתמרים דזה וזה שני לארץ. הלכך המוקדם בפסוק קודם וכן חטים מעשה קדרה קודמים לזיתים. ומברך על מעשה קדירה דחטים ושעורים במ"מ ואוכל מעט. וחוזר ומברך על הזיתים ועל התמרים בפה"ע. ולענין ברכה שלאחריה שחלוקים בברכותיהם רק שתיהם מעין ג'. אומר ר"י שהוא כוללו בברכה אחת ואומר בא"י אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ כדלקמן. וכן אם שותה יין עמהם. בברכה אמת כוללן לאחריהם ואומר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ויקדים ברכת פרי הגפן לפרי העץ אפילו בתמרים וזיתים בין בברכה שלאחריה שכולל כדפירש שמזכירין על הגפן קודם פרי העץ בין בברכה שלפניהם שמברך על היין תחלה לתמרים. דאע"ג דאמרינן דתמרים קודמין לענבים משום דזה שני לארץ כו'. היינו משום דברכת שניהם בפה"ע. אבל גבי יין שהברכה מבוררת שמזכיר הגפן ממש דלכך קדים לתמרי' ומיהו מעשה קדירה דחטים ושעורים קודמין לדיין. לפי שגם בהם ברכה מבוררת במ"מ. והרי הם מוקדמין בפסוק. אם אכל ב' מינים והאחד ממין הז' וברכותיהן שוות לפניהם ולא לאחריהם. כגון תפוחים ותאנים. שלפני שניה' מברך בפה"ע. לאחריה' חלוקי' שזה ברכ' לאחריו מעין ג' וזה בורא נפשות: כן יעשה. לפניהם מברך על מין ג' ויפטור את חבירו. ולאחריהם נמי היה נראה שיפטור את חבירו בברכה אחת מעין ג' שהרי בכלל תנובת השדה הם וכן אם אכלם עם יין. אבל אם אכלם עם מעשה קדירה שאינו אומר על תנובת השדה וכן אם שתה מים עם יין צ"ע אם צריך בורא נפשות לבדה. ואח"כ ברכה אחת מעין ג' (ש"ע סי' קע"ד יין פוטר כל מיני משקין אפי' מברכה ראשונה):

וכשהן חיין מסתפק ר"ת מברכה שלאחריהם אם מברכין ברכה מעין ג'. או בורא נפשות. ועל כן אין לאכלן חיין כ"א בתוך הסעודה. כך פי' בתוספות ר"י:

וי"א דמברכים עליו שהכל (ש"ט פסק כבפנים) דשמא דובשא עיקר גם האגוז נשתני' מכמות שהיה:

ומיהו בתוך המזון יכול לאכלן דבהמ"ז פוטר את הכל כדפי' בהג"ה לעיל:

ובירושלמי מסיק דמסיים בא"י חי העולמים (ש"ע מסיים ברוך חי העולמים). וכן האוכל אותן מבושלים:

גם גבי יין אע"ג דמזכירין גפן בתחלת הברכה וכן בברכה שלפניו משום חשיבות היין היינו משום דגבי שאר פירות האילן וז' המינים מזכירין עץ אבל גבי חתימת הברכה לגבי שאר פירות האילן דשבעת המינין אין חותמין עפה"ע כ"א על הפירות לענין יין נמי ל"ש. ולאפוקי מאותן החותמים גבי יין על הגפן עפה"ג:

כתב הר"ם דעל ריח קנה וקנמון וכיוצא בהן מברך עצי בשמים והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות כיון שעיקרו לאכיל' הוי כאתרוג (ש"ע צימרונד מושקט נוס נעגליך שנתן ריח טוב בפירות):

ואז מברך שהחיינו והטוב והמטיב כדפירש אבל במנעלים ואנפילאות נראה דלא וכיוצא בהן כגון קאפרו"ן וחלוק ומכנסים. וכתב הרא"ש בענין זה יראה לי שהכל לפי מה שהוא אדם יש עני ששמח בחלוק (ש"ע דאפי' עני אינו מברך על חלוק ומנעלי' וכדומה) יותר מעשיר בכלים חשובים. ובירוש' לא סוף דברים חדשים אלא אפי' שחקים כאילו הם חדשים וכתוב ר"י דדוקא שחקים דהן חשובים פורתא כעין חדשים:

וכן משמע קצת בעירובין דקאמר רב יהודה אנא אקרא חדתא בריכי שהחיינו פירש אראיית' מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן:

ועל האור שבאויר שיראו כאילו הם ככבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו ככבים שיש להם זנב והיינו כוכבא דשביט דכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט וכן בערך כוכב בשם רבינו האי:

ופי' בטרודין שאין שם הפסק פי' שלא זרחה שמש בנתים ובלילה שלא נתפזרו העבים:

לאו בכל הנהרות איירי אלא בד' דקרא:

וכן פותח בכולן בברוך ושם ומלכות כאשר כתב רבינו המחבר:

עד שתתמלא פגימתה ולא י"ו בכלל:

ת"ר הרואה תמה בתקופתה ולבנה בגבורת' וככבי' במסילותן ומזלות כסדרן אומר וכו'. וכ"פ בערוך וכתב עוד פי' אחר חמה בתקופתה ככבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראים חמה וכוכבי' באותו העת שיתראו צריך לברך וזולתי זו העת לא

כגון ברכות הפירות וברכת המצות והשאר חותמות ואין פותחות כגון ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש:

מהאי טעמא היה רוצה רשב"א לומר דהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו קודם שימול המוהל ומיהו בפרק ר"א דמילה בסידור הברכות משמע בהדיא דמברך אותה אחר המילה וכן נהגו ואף על גב דמברכין בעלמא עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוי אברכת אירוסין שמברכין אותה אחר הקדושין (ש"ע אה"ע סי' ל"ד אחר שיגמור הברכה יקדש) ואפילו היכא דאבי הבן הוא המוהל לא פלוג רבנן כיון דרוב פעמים אחר מוהל ועוד האריכו בטעם בתוס' דפסחים פ"ק:

פי' ר"ת טבילה דגר אבל שאר טבילות מברכין קודם מ"מ הנשים המברכות אחר טבילה אין מוחין בידם (ש"ע י"ד סי' ר' כן נוהגין שלאחר הטביל' בעודה עומדת במים מכסית עצמה בחלוקה ומברכת) כיון דאיכא שום טבילה דמברכין לאחריה מידי דהוה אנט"י דמברכין אחר הנטילה אפילו היכא שהוא נקי לברך קודם כגון לסעודה משום דאיכא ידים דבית הכסא דאינו יכול לברך עד לאחר נטילה לא פלוג רבנן: