הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/צח
ואמר הר"פשי בי"ד שחל להיות בשבת בודקין את החמץ בליל' שאחר חמישי בשבת שהוא תחלת ליל ששי. ויבטל אחר בדיק'. וחמץ הנמצא אחר בדיק' שורפין אותו למח' ביום הששי באיזו שעה שירצ' אפי' לאחר שש ואין מבטלין אותה בשעת שריפ' כי עדיין צריך לאכול חמץ ב' סעודות בשבת בליל שבת ובסעודת שחרית. והנשאר מן החמץ אחר סעודת שבת שחרית יבערנו ויתנו לכלבים או לגוי קודם תחלת שעה ששית ואז יבטלנו פעם אחרת והסעודה שלישית יעשה מפירות. ויש שעושין אותה ממצה שנילוש' ביין לבדו בלא מים. וטוב יותר לעשותה בפירות:
נמצא שצריך שני ביטולי' אחד בלילה בשעת בדיקה ואז הוא אומר בגמר בדיקתו כל חמירא דאיתא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה וכו'. ולמחר בשעת שריפה יחזור ויבטל פעם אחרת ויאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתי' וכו' וישרוף קודם תחלת ו' ואז מועיל הביטול ומכאן ואילך אינו מועיל כדפי' בגמ' אע"ג דתנן ושורפין בתחל' ו' היינו דוקא בימיהם שלא היו עושין בטול שני' בשעת שריפה לפי שהיו זהירין וזריזין במה שמשיירין אחר הבדיקה אבל אנו שאין אנו זהירין כל כך צריך ביטול שני בשעת שריפ' ואם כן צריך שישרפנו בשעה שיועיל הביטול דהיינו קודם תחלת שש. ואותם שאינם מבטלי' בשעת בדיקה כי אם בשעת שריפה לא מצאו ידיהם ורגליהם. דצריך לבטל דקאמ' רב יהודה אשעת בדיקה קאי. מדפריך תלמוד' בתר הכי ונבטלי' בארבעה ונבטלי' בחמשה וכו'. ורבותינו האחרוני' שתקנו ביטול בשעת שריפ' לא באו לעקור עיקר ביטול שבתלמוד כי אם להוסיף. וכשיבטל יאמר כל חמירא דאיתא ברשותי ולא לימא בביתי או בהדין דירה דא"כ אם היה לו חמץ ברשות אחרת לא היה מבוטל. והפייט דנקט בהדין דירה לא דק:
ובסדר רבי' יוסף טוב עלם כתב אוצרות יין ושמן נעולים פירו' נעולי' שאינו מסתפק מהן. משמע אבל מסתפק בעיא בדיקה בין ביין בין בשמן מיהו בפ"ק דפסחי' קאמר בשמן אפי' מסתפק לא בעי' בדיק' משום דיש קבע לאכילה לכך נרא' דגרסי' אוצרות שמן ויין הנעולים משמע דלא קאי נעולים כי אם ליין. ולדידן נמי דשמן הוי עיקרו להדלקה הוא הדין נמי דיש קבע להדלקה.
כאב רא"ם והוא שראוי לאכילה קצת אבל אם הוא פחות מכזית והוא מטונף קצת כין דאיכא תרתי לריעות' אינו חייב לבער. ועשוי לחזק פירש הרמז"ל ור"י לחזר בו שברי עריבה ולפירוש זה אשיפתא דאגנא אי ליכא כזית במקום אחד א"צ לבער אע"ג דאיכא בצק בכמה מקומות וכי מצרפין לכולהו איכא כזית מ"מ כי ליכא כזית במקום אחד אין חייב לבער ואע"ג דאינו עשוי לחזק וזהו לפי שיטת ר"י. אבל הקונטרס פירש בענין אחר גבי הא דקאמר הא במקום לישה וכו' ולפי שיטת הקונ' אשיפתא דאגנא אפי' פחות מכזית במקום אחד חייב לבער כיון דבין הכל איכא כזית ומה שמקשין התוס' מההיא דבית ועלייה כי איכא כחצי זית כאן וכחצי זית כאן דלא חיישינן כי אם משו' דילמא כניש להו ונפלי בהדי הדדי אומר מורי ר' יחיאל ז"ל דאיכא חילוק בין כלי לבית מדקאמר בירושלמי דכלי מצרף ובית אין מצרף ולכך איכא חשש אשיפתא דאגנא בפחות מכזית כיון שאין עשוי לחזק לפי שכלי מצרף ולכך אף על גב דליכא כזית במקום אחד כיון דאיכא כזית בין הכל הכלי מצרפו כאילו היה כזית במקום אחד וחייב לבער ולכך אותם עריבות שלשי' בהם חמץ כל השנה אין לסמוך על מה שרוחצין אותן בחמין ומנקרין החמץ מהם כי אי אפשר לנקר שלא ישאר בהם חחץ לצרף להיות חמץ כזית בין הכל והכלי מצרף כדפרישי' אלא צריך ליתנם לנוי במתנה עד לאחר הפסח או לטוחן בטיט:
ואומ' הר"ר מנחם ממל"יאון דהכי יש ליישב תוך שנשים יבער חמירא ודוקא משום דאין דעתו לחזור קודם הפסח אבל אם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו תוך ל' נמי לא. אבל לא קאי כלל אקודם ל' אין זקוק לבערו דהוה משמע דוקא משום דאין דעתו קודם הפסח לחזו' אבל אם דעתו קודם הפסח לחזור אפילו קודם ל' יום זקוק לבער. וזה אינו דאדרבה אם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו תוך שלשים אין זקוק לבער כדפרישית. ודעתו לחזור דקאמר תלמודא דקודם שלשים נמי זקוק לבער: לאו אקודם פסח קאי אלא אתוך פסח קאי והכי קאמר הפייט קודם שלשים יום אינו זקוק לבערה בכל עניין בין אין דעתו לחזור בין יש דעתו לחזור קודם הפסח אך שלא יהא דעתו לחזור תוך הפסח. תוך ל' יום יבער חמירא אם אין דעתו לחזור קודם הפסח משום דחל עליו הלכות חיוב פסח דדורשין הלכות פסח וכו' וכל שכן אם דעתו לחזור תוך הפסח אבל אם היה דעתו לחזור קודם הפסח אפי' תוך שלשים נמי לא יבער. את זה מוסיף הר"ר מנחם ממלי"אין לפירוש הר"ף:
ומיהו עכשיו שנהגו ביטול שני בשעת שריפה צריך שישרפנו מעט קודם תחלת שעה ששית כדפריש' לעיל. ונכון לעשות מיד שאכל אדם ובני ביתו בארבע שעות שישרוף את החמץ מוד ויבטלנו.
מכאן ראיה למאי דפרשי' לעיל בהג"ה דעכשיו שנהגו ביטול שני בשעת שריפה צריך שישרפנו ויבטל קודם תחלת שש.
ואומר הר"פשי דהיינו קודם איסור דאורייתא כדמוכח בתוספות דפסחים ואם כן לפי זה בשעה ששית לא בעי שריפה כ"א בשעה ז' והא דתנן שורפין בתחלת שש פירש ריב"א מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לא בעי שריפ' אלא השבתתו בכל דבר עד שעה שביעי' שהוא איסור דאורייתא ואז בעי שריפה דאוורייתא.