הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/צז

דאמרינן אפקריסותו אינה מעכב' מיהו במדרש משמע דהיינו חלוק התחתון גבי תחיית המתים ביחזקאל כדאיתא בתוספת' דנדה גבי יצירת הולד פר' המפלת.

וכן לא בחלוק התחתון שהוא מפשתן לפי פי' הערוך ואפי' באביו ואמו דהאי דקאמר אפקרסותו אינה מעכבת היינו באביו ואמו לפי' הערוך דפי' דהיינו חלוק התחתון דאי בשאר מתים פשיטא דאינו קורע כי אם העליון.

בכמה נוסחאות מצאתי כן ובאיזה נוסחאות מצאתי על אביו ואמו קריעה אחת: וצ"ע

ומיהו לפי' הערוך קמיז"א לא בעי קריע' אפי' באיש וכן בשם הר"מ במז"ל כפי' הערוך וההלכה לפי פי' הערוך והר"ם במז"ל צריך קריעה בגרנק"א בכל המתים ובחלוק אין צריך קריעה אפילו על אב ואם ולפירו' רבותינו אין צריך קריעה בגרנ"קא וכן אין די אם יקרע בה אבל בקמי"זא צריך קריעה על אב ואם ואמרי' במקום שההלכה רופפת הלך אח' המנהג (ש"ע ובמדינות אלו אין קורעין חלוק פשתן שהוא בגד הזיע' והוא קמי"זא ולא הסרבל העליון והוא גראנ"קא אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו ובשאר המתים המלבוש העליון תחת הסרבל).

וי"א דאין מניחים לאבל להתענות ביום ראשון (ש"ע פסק כבפנים) אלא מאכילין ומשקין אותו ואפילו בער"ה לא הניח רשב"ם להתענות ביום קבורה:

דהא דאבל אסור ברחיצה היינו ברחיצה של תענוג אבל משום צערא מותר. וכדאי' מר"ג שרחץ לילה הראשונה פ"ק דברכות וכן גבי סיכה מההי' דירושלמי.

והא דאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר ז' מקצת היום ככולו ומותר ביום ז' עצמו לרחוץ לאחר שעמדו המנחמים מאצלו או לאחר שבאו לבקשו לילך לב"ה אבל במקצת לילה לא נהנו וכן ביו' ל' לתספור' דמקצת היום ככולו נהגו להצריך יום ממש וכן בשמועה רחוק' דאין נוהגת אלא יום אחד מקצת היום ככולו ושמעתי מהר"ריב"ד ז"ל דבעינן יום ממש והמחליף ולובש בגדי' נמי תוך ז' אינו חוזר וקורע רק באביו ואמו ודוק' תוך ז' ואותו קרע של החליפ' פוסק בתו' דמ"ק דאינו אלא כקרע דשאר מתי' כגון בגד העליון לבד וטפח לבד ומתאחה (ש"ע אם מחליף תוך ז' קורע כל הבגדים שהוא מחליף ואינו מאחה כמו בפעם הראשון) ומה שנהגו עתה שלא לרחוץ עד ל' כמדומה אני דחיישינן דילמא אתי למסרק רישי' דאסור כל ל' כך כתב ריא"ז:

מיהו נראה דכיון דמקצת היום ככולו מותר להניח ביום שני אפילו תוך מעת לעת וגם בתלמוד לא הזכיר מעת לעת בענין התפילין ולא בספ' מצות הגדול וגם בלשון הרב אלפסי משמע דלא בעינן מעת לעת.

וה"מ יחיד אבל רבים כשבאין להספד לנחמו אומר להם משו' כבוד' לכו לבתיכם לשלום ושכרכם כפול ועל אביו ועל אמו אינו מדבר כדרכו עם שום אדם עד אחר י"ב חדש:

ומורי הר"י אבי הספר אוסר מפי רבותיו. וכן הר"ט היה אוסר בין בסעודת חתן בין בסעודת ברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב שש אנכי על אמרתיך והא דאמרינן בירושלמי סעודת מצוה מותר רוצה לומר דוקא סעודה שאין בה שמחה כגון עבור החדש:

גם ריא"ז אסר לאכול בחופה אף עם המשמשי' אמנ' אם היה צריך להשלים לי' היה מתיר לאכול אף עם החתן:

ומי שאין לו בנים נושא ובועל לאחר ל' יום פי' הלכך אינו נושא עד לאחר ל' יום דלא מיירי נשואי' בלא בעילה לענין פריה ורביה וזהו לפר"י מההיא דמסכת שמחות אבל ר"ת פי' דמי שאין לו בנים מותר לישא אשה מיד ולבעול אחר ז' משום מצות פריה ורביה:

ולמי שיש לו בנים קטנים מותרת לינשא אפילו תוך ל' (פי' כשמתאבלת על שאר קרובים אבל על בעלה אסור' עד אחר צ' יום משו' הבחנה):

ונהגו העם להלבישו לאח' שעה אחת קודם וללובש' מיד אחר שבעה:

ומא"ז אוס' לאיש לסרוק ראשו במסרק כל שלשי' יום אך אשה מתיר לאח' שבע'.

אמר רב הוני' בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב: י"מ מכאן ופוסקין אף ע"ג דקיימא לן יום אחד לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' וכל שכן ב' או ג' ימים מכל מקו' נוהג כל דין ז' ערב י"ט עד שיכנס הרגל. דהיינו ודאי לילה אף על גב דאמרינן בעלמא מקצת היום ככולו מכל מקום גבי האי מילת' לא אמר מדקאמ' כשחל שלישי שלו ערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב דהיינו עד הלילה ממש. אף על גב דג' ימים לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' אפילו לרבנן. אפילו הכי אסור כל יום ערב הרגל עד הלילה ולאו דווקא ג' הוא הדין אם חל ו' שלו ערב הרגל דאסו' כל היום שהו' עי"ט והא דנקט ג' משום דבג' ימים סגי לבטל גזירת ז' אפילו לרבנן. וכ"ת כיון דעד הערב רוצה לומר עד הלילה שהוא י"ט מאי קאמר עד הערב דמשמע דאז רחיצה מותרת. והלא היא אסורה בי"ט. ויש לומר דמשכחת לה ברחיצת פניו ידיו ורגליו דשרי אליבא דב"ה בי"ט וכן משמע ברי"ף ומיהו רי"בא פי' דערב רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום כדאיתא בפנים. והשתא מתוקמא שפיר דרחיצה רוצה לומר כל גופו כשאר רחיצ' דעלמא. והילך שיטת ר"י הא דאמרת שאם חל ג' שלו להיות בערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב אותו ערב לאו ליל' ממש דאם כן היה לו לומר עד הלילה. אלא רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום אלמא דסמוך לחשיכה מותר. וה"ה יום אחד או שעה אחת כדפירש בפנים. ואף על גב דתלמודא נקט שלישי זהו לרבנן דבעו ג' ימים קודם הרגל לבטל גזירת ז'. אבל לדידן דקיימא לן כאבא שאול כך לנו יום אחד או שעה אחת כמו ג' לרבנן. ואף על גב דקאמר תלמודא הכל מודי' משמע דקאי נמי לאבא שאול לאו משום היתירא דסמוך לחשיכ' דהא לאב' שאול כך לי יום אחד כמו ג' לרבנן כדפיר' אלא משום איסורא דעד הערב נקט הכל מודי' ואפי' לאבא שאול דמיקל מודה דאפילו יום ג' אסור ברחיצה כל היום עד הערב. דזהו סמוך לחשיכה וצ"ע. כך יש לפרש שיטת רי"בא וגם יש ראיה מיוסף הכהן: ועל פיר' רי"בא קשה דממה נפשך אי מקצת היום ככולו אפי' חצי יום נמי ואי מקצ' אינו ככולו גם סמוך לחשיכ' אסור עד הלילה ובאשכנז נוהגין להתיר לרחוץ סמוך לא שכה מבעוד יום ביום השלישי דוקא.

כדאמר בירושלמי דכל דבר שאינו משום ל' הרגל אינו מפסיקו ועתה פי' בפנים דאם עברו ל' יום הראשונים דמותר להסתפר לפני הרגל בערב. והיינו טעמא דאמרו בירושלמי דשיעור גערה ל' יום הלכך הוי דבר משום ל' והרגל מפסיקו. ונראה דאפילו אם חל יום ל' מל' הראשונים ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל כיון דמקצ' היום ככולו אם כן אותו יום ל' מקצתו מל' יום שניים והוי כמו יום ז' דשאר מתים דאבילות דאבא שאול דחל ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל דמבטל גזירת שלשים משום דמקצתו יש לו דין ל' אף על גב דבעינן בשאר מתים ז' היינו משום דעד יום ז' ליכא דין ל' כ"א דין אבלות אבל באביו ואמו ביום ל' כבר עברו ל' יום הראשוני' שהרי בשאר מתים מותר לספר באותו יום דמקצת היום ככולו. אם כן יום ל' שהוא עצמו דראשונים יש לו דין ל' שניים משום גערה דאביו ואמו. הלכך כך לי יום ל' דראשוני' לגבי ל' שניים דאביו ואמו של גערה כמו יום ז' לגבי ל' יום דשאר מתים. הלכך גבי אביו ואמו נמי כשחל ל' הראשונים בערב הרגל מותר לספר בו ביום ונ"מ דגערה מהני ביום ל' אף על גב דלא מהני' תוך ל'. פי' בה"ג דיום ל' הראשונים דאביו ואמו יש לו דין ל' שניים מקצתו ולא לעניין לפחות מן המניין דלעולם בעינן שלשי' שניים מלבד ל' הראשונים היכא דלא גערו בו אלא נ"מ לגבי רגל כדפי' לעיל א"נ לגבי אם גערו בו ביום ל' דמהני כמו אחר ל' בלא רגל. ודכותי' הוי יום ז' לאבא שאול.

אמרינן בפרק ואלו מגלחין יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד ומקשין העולם למה כי מניינא דכיון דהוי יום אחד לפני ר"ה הוי ז' לפני י"כ ויותר ואם כן בטלה ממנו גזרת ל' דהא ר"ה וי"כ כרגלים. ומתרץ דמכל מקום נפקא מינה במניינא די"ד לענין לישב במקומו דקיימא לן דאינו יושב במקומו עד שבוע שלישי' לתנא קמא או שבוע רביעי' לרבי יהודה וכן פי' בפנים ודוחק הוא דאם כן לא הוי דומיא הא דקאמר בההיא שמעתתא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ואם כן היה נראה לו לפרש דלעולם הא דקאמ' יום אח' לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד לענין ל' קאמר: וכי תימא דכבר בטלו ממנו גזירת ל' לפני יום כפורים יש לומר הא דאמר ז' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת ל' ה"מ היכא דנהג אבילות ז' אבל זה שלא נהג אבילות ז' קודם ר"ה דהא בטלה ממנו גזירת ז' ביום אחד לפני ר"ה אם כן לא בטלה ממנו גזירת ל' אף על גב דהוי ז' ימים לפני יום כפורים וכן משמע לישנא דקאמר כשם שמצות ג' מבטלות גזירת ז' כך מצות ז' מבטלו' גזירת ל' ומצות ז' משמע שנהג אבילות ז' דומיא דג' דהיינו שנהג אבילות ג' לדברי רבנן ולמסקנ' דיום אחד ובשעה אחת. וצ"ע בכל הספרי'. ולפי זה אם מת לו מת יום א' לפני ר"ה אסור לגלח עד ב' ימים אחר יום כפורים. כיצד יום א' לפני ר"ה ור"ה הרי י"ד וז' שבין ר"ה וי"כ הרי כ"א ויו"כ ז' וב' ימים אחר י"כ הרי ל' יום. וכן כשמת לו מת קודם י"כ אסור לגלח עד אחר החג אפילו מת ז' ימים קודם החג כיון שלא נהג אבילות ז' קודם י"כ ומיהו י"כ עולה ז' והחג ז' ושמיני עצרת ז' וישלים שלשים בין הכל ובפנים פירש להקל. והרבה גדולים נהגו כמו שפירש בפנים.

וכן משמע בירושלמי אכן הרמב"ם ז"ל כתב דעושין הבראה בחולו של מועד:

ומ"מ היכא דיש להם בנים עושים להם הבראה בשביל הבנים וכן עשה ר' שמשון בעל התוספות מעשה פעם אחת:

השומע שמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דין אבילות אלא דיו בחליצת מנעל ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה ומותר במלאכה רחיצה סיכה ותשמיש המטה ות"ת ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעשה משום אבלות:

והוי ליה יום ששי כיום שביעי לאבילות ויקום מן האבילות בשחר ולא ינהוג אפי' דברים שבצנע' ומיהו כתב מורי רבי יחיאל ז"ל דשבת אינו עולה בתחל' המנין וא"כ יתחיל למנו' ז' ימי אבלו מן הראשון והוי שבת יום שביעי וינהג דברים שבצינעה מקצת היום:

מכאן משמע קצת דאין לקרוע בחול המועד אפילו ביום קבורה דהא שמועה קרובה כיום קבור' דמי' ואפי' הכי קאמר בפנים דאינו קורע ומשמע דאינו קורע כלל וצ"ע. ועוד נראה למורי דקיימא לן מקצת היום ככולו בין לענין שביעי דאבילות בין לעניין ל' ומיהו בעינן קצת מן היום עם הלילה. ומיהו אע"ג דמקצת היום ככולו לענין תספורת יום ל' ולענין גיהוץ מכל מקום לענין שמועה רחוקה לא הוי שמועה רחוקה כי אם שמע אחר כל ל' יום.

יש מפרשים דוקא שבא אצלם למקום שמת שם המת או מקום קבורה אבל אם לא היה מקום מיתה ולא מקום קבורה מונה לעצמו:

ודוקא שמצא מנחמים אצלו והשת' דליכא מנחמי' אם בא קודם שיצאו ללכת לבית הכנס' מונה עמהם:

דוקא אם לא עשו תשובה ודוקא שמתו בידי שמים אבל אם נהרג בידי אחרים הוי ליה כפרה ומתאבלין עליו ורבינו גרשום נתאבל על בנו שכפר באלהי ישראל י"ד יום על שלא הספיק לעשות תשובה בימיו ק"ו לשכינה י"ד ימים ולא עביד אלא לצעורא נפשיה שלא זכה בנו לתשובה (מצא"תי)

ומיהו נהגו העול' לקרוע למטה ושמא סמכו העול' בשאר מתים על ההיא דר' יהודה וצ"ע.

אבל תשמיש המטה וכל שאר דיני אבילות נוהג ואע"ג דאמרו בפ"ק דכתובות חתן בועל בעיל' מצו' וכורש אע"פי שהוא אונן חתן שאני ומיהו מכניסין את המת לחצר או לחדר דאי הוה קביר ליה וחייל עליה אבילות לא היו מקילין לגבי אבילות אעפ"י שהוא חתן משום דאבילות חמיר' מאנינות א"נ אפי' שריא בעינ' מצוה גבי אבלות מ"מ היה צריך לנהוג ז' ימי אבילות קודם ז' ימי המשתה כיון דחלה האבילות קודם החתונה ולפיכך מכניסין וכו' ובועל בעילת מצוה קודם קבורה דהשתא חיילא החתונה קודם האבלות כדי שינהוג ז' ימי המשתה קודם ז' ימי אבילות אבל ליכ' למימר דאונן מותר בתשמי' המט' דבהדיא מוכח פרק מי שמתו דאונן אסור בתשמיש המטה בחול לכולי עלמא גם בשבת אליבא דרבנן:

דקאמר בירושלמי דפטור מנטילת לולב וכל הפחות מיירי בחול המועד ומיהו נראה דחולק עם תלמוד שלנו דהא בירוש' נמי קאמר דפטור מתקיעת שופר ועל כרחיך מיירי בי"ט ובי"ט ודאי אין אנינות דקאמר בהדיא פ' מי שמתו דאין אנינות בשבת דקתני בשבת דלענין אנינות מותר בכולן ובסתמא הוא הדין בי"ט.

ומכאן נראה דאין קריעה בחול המועד דהא מדמו בפנים קריע' לדיני אנינות וכיון דאין אנינות בחול המועד אין קריעה בחול המועד:

ויש רוצים לומר דהואי' ונדח' בעיקר חיוב ההבדל' ידח' לגמרי מידי דהוה אחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לענין ראיה למאן דאמר דתשלומין דראשון הם. מיהו יש לחלק בין דאורייתא לרבנן:

וכן נמי אם הקרוב עומד בבית האסורים הורה ר' יהודה שמותר לאכול בשר ולשתות יין ואין אנינות חל עליו: ומי שמת לו מת מותר להזמינו לסעודה (ואין צריך להודיעו) מעשה היה ביהודי א' שנהרג ר"ח טבת והושלך בנהר ולפני אדר נתיאש בנו לבקשו והור' רבינו אליקים למנות מאז ז' ול' ולאחר שעברו ימי אבלו נמצא המת במקום שהושלך שם והוליכוהו לקברות: והורה לו הזקן לקרוע לבד והסכים עמו רבי אלעזר בר נתן ז"ל.