הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/צו

יש לשאול מה טעם נהגו רובא דעלמא לקבוע ג' צומות אלו חובה דהא אמרינן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. ותי' הר' יצחק בן גיאת ז"ל דטעמא דמילתא מפני שהם דברי קבלה ועוד שלא בטלו לגמרי. דהא אמרינן שבזמן שיש שמד צום ובגלות השמד נוהג פעמי' הרב' ועוד דאפי' בזמן שאין שמד ואין שלום ברצון תליא מילתא רצו מתענין רצו אין מתענין הלכך לא בטלום וקבעום חובה:

ולא להסב על השולחן אלא על גבי הארץ. ומנהג טוב הוא דבסעודה המפסקת כל אחד מיסב לבדו ומבר' לעצמו ואין מזמנין בברכת המזון לפי שדומה למי שמתו מוטל לפניו.

יש בפרק מקום שנהגו ות"ח בטלים בכל מקום. רבן שמעון בן גמליאל אומר לעול' ינהג אדם עצמו בתלמיד חכם דלא חייש ליוהרא ות"ק חייש ליוהרא מפרש בתוס' דאפי' לת"ק יעש' אדם עצמו עכשיו כת"ח ולא יעש' מלאכ' בט' באב דליכא משום יוהרא כיון דבשאר יומי נמי אין רגילין במלאכה כ"כ: דדוקא בימיהם שהיו רגילים במלאכה בשאר יומי אז שייך משום יוהרא. ומטעם זה אנו אומרים דחתן קורא ק"ש אפילו לילה ראשונה אפילו למאן דחייש ליוהרא גבי תתן פרק קמא דברכות דדוקא בימיהם שהיו מכוונים מאד בק"ש ואנן סהדי דחתן טרוד ולא מצי מכוין כל כך. לכך היה שייך משום יוהרא אבל אנו דגם שאר בני אדם אינם מכוונים כ"כ לא שייך ביה משום יוהרא גבי חתן מפי הר"ר שמואל מאייוירא. ומיהו במקום שרגילים במלאכה כגון בספרד צ"ע לענין ט' באב מיהו שמעתי דגם שם נהגו שלא לעשות מלאכ':

מיהו שמעתי פי הר"מ מרוטנ' נוטה להחמיר מדברי' של צינעה כתב גאון ערב ט' באב שחל להיו' בשבת שפיר דמי למיכל בשרא ולמשתי חמרא אפילו בסעוד' המפסק' דא"כ מה מעלה יש בין שבת לחול וכן הלכתא. אבל אין אנו רגילין בכך ואף בשבת אין אנו אוכלי' בשר ושותין יין בסעוד' שאנו מפסיקין בה מפני כבוד חורבן בית המקדש אלו תורף דברי הגאון ויש מי שסובר שאין להחמיר בדבר זה (ש"ע פסק כן) שלא לזלזל בכבוד שבת דכי קתני ומעלה על שולחנו וכו'. ודאי בסעודה המפסקת קתני.

ובע"ש אין נוהגין שום דבר אבילות דכתי' בסוף מגיל' תענית א"ר דוסתאי משו' ר' יוסי הגלילי כל הנשבע להתענו' בע"ש הרי זה שבוע' שוא (ש"ע א"ח סימ' רמ"ט דרך אנשי מעשה להתענו' בע"ש ויחיד שקבל להתענות בע"ש לא ישלים עד צאת הככבים וטוב להתנות כן וצבור ישלימו) שמקצ' ע"ש כשבת ומקצת עי"ט כיום טוב.

וי"א שקורין פרק ואלו מגלחין וכיוצא בהם ותינוקות של בית רבם בטלים אך מותר להניח תפילין (ש"ע נוהגין שלא להניח תפילין בט' באב שחרית) דקרינן ליה בפ' החולץ אבילו' ישנה הלכך לא עדיף מיום שני ?דרבל שמניח תפילין כדאיתא במועד קטן:

ושתייה מותר אפי' בלא תנאי דגבי שתייה הוי לעול' כמו המנה לפי שאין קבע לשתייה ודוקא מים

?ומיהו שמעתי בשם ר"ת דסגי בקבלת לילה וגם סגי במחשב' דלא בעי' הוצא' בפה כי אם גבי שבועה דכתי' לבטא בשפתים:

הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד מששקע' חמה קודם צאת הכוכבים. ומביאין ראיה לדבריהם מההיא דאמרין כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית משמע דלאח' ששקעה מיד מותר מיהו בתוספות עכו"ם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר שנהגו להתענו' עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד. וההיא שלא שקעה חמה. ר"ל גמר שקיעה דהיינו צאת הכוכבים ואם תאמר והלא גבי ט' באב שצריך להתענות לילה ויום איכא דשרו פ' מקום שנהגו בין השמשות שלו בכניסתו ואע"ג דהתם מסיק בין השמשות שלו אסור היינו משום חומרא דט' באב הא לאו הכי לא. וממילא איכא למשמע דכ"ש בשאר תעניות דספיקא דידהו דהיינו בין השמשות דיציאתו שרי. ותירץ רבינו אלחנן דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא. דעיולא יומא היינו ליכנס בתעני' שרי בין השמשות כגון בערב ט' באב אליבא דמאן דשרי. אבל אפוקי יומא דהיינו בסוף תענית מספיקא לא נפיק עד שיה' ודאי ליל'. צ"ע בשבת בסוף במה מדליקין דמשמע בגמר שקיעה אז מתחיל בין השמשות דהיינו קודם צאת הכוכבים. ושמא לפי שאין העולם בקיאים בגמר שקיעה להכי נהגו להמתין עד צאת הכוכבים וגם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר. ואין לסור מן המנהג דסברא הוא דאין לעמוד על בירור סוף השקיעה כי אם בצאת הכוכבים דהא לר' נחמיה ליכא כי אם חצי מיל מגמר שקיעה עד צאת הכוכבים ומסתמא אין אדם יכול לעמוד בזה:

מכאן אמרו התוס' שאמרינן בירושלמי מי שנדר להתענות ושכח ואכל כזית הפסיד תעניתו רבי אבא בשם רבנן אומר והוא שאמר יום סתם הא יום זה מתענה ומשלי'. ולפי זה לדידן דקיימא לן אפילו אמר יום זה לוה ומשלי' ה"ה אימר יום זה (ש"ע ויש מחמירין להתענות יום אחר ומחמירין להשלים יום זה) הפסיד תעניתו אבל בתענית חלום שאינו יכול ללוות ולשלם אם שכח ואכל כזית מתענה ומשלים.