הגהות חדשות על סמ"ק/ריט

ריט

גרסינן בפ' ערבי פסחי' ד' קט"ו ע"ב אמר רבא בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצ' ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא כן הוא הגירסא שלפנינו וכן קיימו הגירסא שם גדולי הראשונים ז"ל עיין שם בהרשב"ם ובהר"ן ובמ"מ בפ"ו מהלכות חמץ ומצה. והנה הרי"ף ז"ל השמיט מימרא זו דרבא ולא ראיתי להמאור והמלחמות וכן להר"ן והמ"מ שנתעוררו בה רק ראיתי להבעל מגדול עוז בפ"ו מהלכות חמץ ומצה שהזכיר זה שהשמיט הריף ז"ל מימרא דרבא אבל לא מצאתי בדבריו ז"ל טעם לשבח על הרי"ף ז"ל ולענ"ד נראה שבכונה גדונה השמיטה הריף ז"ל ודחאה מהלכה מחמת הסוגיא דברכות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט:) בהסוגיא דשלקות דמוקי שם רב נחמן הפלוגתא דאמוראי קמאי שמואל ורבי יוחנן גבי שלקות אי מברכין עליהן בפה"א או שהכל דתלוי במחלוקת דרבי מאיר ורבי יוסי בברייתא דיוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח לרבי מאיר ולרבי יוסי אין יוצאין במבושל אע"פ שלא נימוח וכשם דלרבי יוסי מבושל דמצה לאו במילתי' קיימא לענין מצה ה"נ לענין ברכה לא קיימא במילתא קמא ומברכין עליו שהכל ודחי שם הש"ס לא היא דכ"ע שלקות מברכין עלייהו בפה"א ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא ע"כ ומביא זה הריף ז"ל שם בברכות ובפסחים בפ' כל שעה המסקנא דהש"ס משום דבעינן טעם מצה וליכא ונמצא דלרב נחמן דמוקי גבי שלקות לענין ברכה בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי לגבי מצה ע"כ לא ס"ל דבעינן טעם מצה כמסקנא דהש"ס ועיין שם בחדושי הרשב"א ז"ל דמביא בשם רבינו האי גאון ומקיים הגירסא שם בפ' כיצד מברכין לא היא בלא ויו והיינו דסתמא דהש"ס דוחה דברי רב נחמן ולא כמו שיש גורסין ולא היא בויו דהוי דברי רב נחמן עצמו ומשום זה סובר הריף ז"ל דרבא דערבי פסחים דס"ל בלע מצה יצא אזיל בשיטת רב נחמן רבו דלא בעינן טעם מצה אבל לפי מסקנות הסתם גמרא בברכות דדחו דברי רב נחמן וסובר דבעינן טעם מצה אם בלע מצה ה"נ דלא יצא וכן אמוראי בתראי שם בפסחים דף קט"ו ע"א רבינא ורב אשי גבי הא דהלל הי' כורך מצה ומרור ואוכלן ביחד וכל הסוגיא שם דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא וסובר הריף ז"ל דאינהו פליגי ארב נחמן ורבא וסברי כסתם גמרא דברכות דבעינן טעם מצה אף בדיעבד וכמו לרבי יוסי גבי מבושל דאין יוצא אף בדיעבד ולא ס"ל להריף כמ"ש הרשב"ם שם בע"פ גבי מילתא דרבא דבלע מצה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא רבא סובר כרב נחמן דברכות דלא בעינן טעם מצה כלל וכן כתבו התוס' בפ' כל שעה (פסחים דף מא.) בד"ה עולא אמר. דגם עולא דסובר שם בפ' כיצד מברכין גבי שלקות דמברכין עלייהו שהנ"ב הוא משום דס"ל כרבי יוסי דברייתא גבי מצה דאין יוצאין במבושל משום דלאו במינתי' קאי ולא ס"ל דבעינן טעם מצה וכמו רב לחמן ורבא ולפי דהסתם גמרא דברכות ורבינא ורב אשי דע"פ גבי הלל פליגי על עולא ורב נחמן ורבא פוסק הריף ז"ל כותייהו דהוי אמוראי בתראי וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' כיצד מברכין דלרבינא ורב אשי בהסוגיא דע"פ לא ליכרוך אינש כו' דאתי מרור דרבנן ומבטל לטעם מצה דאורייתא סברי ממש הטעם דבעינן טעם מצה אף דיעבד וכמו לרבי יוסי גבי רקיק המבושל ודלא כהרשב"ם וסייעתו שמחלקים בין לכתחילה ודיעבד דמקש' שם הרשב"א מהא דלא לכרוך אינש מצה ומרור על רבי מאיר דבריית' ועולה כהוגן פסק הריף ז"ל וגם אין מהצורך לדחוק בלשון הש"ס דפרק כיצד מברכין דבעינן טעם מצה וליכא היינו משום דהוי כמו מצה עשירה וכמו שכתבו שם התוספת בפ' כל שעה (פסחים דף מא.) בד"ה אבל לא במבושל משום דהוי מצה עשירה וכן מביא בברכות בפ' כיצד מברכין הרבינו יונה בשם רבני צרפת דהוי מצה עשירה ובאמת פשטא דלישנא דהש"ס לא משמע הכי ודוק ודע דדברי התוספ' בפר' כל שעה ודברי רבינו יונה ז"ל בפרק כיצד מברכין אשתמיטתי' לגדולי האחרונים ז"ל הלבוש והט"ז והמ"א שנדחקו לתרץ ולחלק בין הא דבלע מצה יצא בסימן תע"ה ובין הא דאין יוצאין במבושל בסימן תס"א ותמהני איך לא זכרו שם דבריהם ז"ל וגם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מצה הלכה ו' גבי מצה מבושלת דאין יוצאין בה שהרי אין בה טעם פת עכ"ל ואפשר לפרש כדברי התוספ' דהוי מצה עשירה ולכן שינה הלשון גמרא דבעינן טעם מצה וליכא הארכתי בזה כי לדעתי כיונתי האמת בדעת הריף ז"ל ויש להזהר בזה באכילת מצה כזית ראשון ללעוס המצה ולא לבלוע כיון דלהרי"ף ז"ל אף בדיעבד לא יצא וגם מדברי הרשב"א ז"ל בחדושיו משמע ג"כ שדעתו כדעת הריף ז"ל וכדלעיל והריף ז"ל הביא הא דרבינא דלא ליכרך אינש וכו' עד דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא וכל הסוגיא דשם שלדעתו ז"ל מיירי הכל אף בדיעבד לא יצא משום דבעינן טעם מצה וכמו מצה שבישלה לר' יוסי דברייתא וגם מה שמחלקים התוספ' והר"ן בין בלע מצה ומרור לבין אכל להו על ידי לעיסה ג"כ לא משמע לי' להרי"ף ז"ל לחלק בכך. כי באמת נראה זה לדוחק וכן הרשב"ם ז"ל נראה דלא ס"ל החילוק רק שמפרש הא דרבא בלע מצה או מצה ומרור יצא ידי מצה היינו דיעבד והא דרבינא דלא ליכרך אינש מצה ומרור היינו לכתחילה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל: