רא[עריכה]

דאחזוקי בריעותא לא מחזקינן. עיין סמ"ג ובתוס' פ' אלו טריפות:

מצטרפין לרובה. עיין לקמן גבי דין שמוטת ירך בהגה"ה שם:

ועקרה רגל להלוך כו'. משמע מדברי רבינו ז"ל דאם עקרה רגל להלוך וכו' דאף בדיקה לא צריכה כיון שלא כתב בזה כמו לעיל גבי ננערה לעמוד ולכאורה הוא תמוה דהא לקמן כתב רבינו ז"ל ואם הלכה ד"א אז אין צריכה בדיקה ועיין בשו"ת מהר"י קולון סימן ס"א שנדחק בזה ומביאו הב"י בסימן נ"ח וע"ש עוד שכתב שמשמע מדברי רבינו ז"ל שאף אם עמדה ושהתה מעל"ע דצריך בדיקה ואפשר לדעתו ז"ל לפרש הא דכתב רבינו ז"ל ואם עקרה רגל להלוך וכו' דהיינו היכא דשהתה אמר זה מעל"ע אינה צריכה בדיקה והא דלא כתב רבינו ז"ל דין זה גבי ננערה לעמוד אפשר משום דלשון הגמרא הוא באלו טריפות ובזבחים דף ע"ד ע"א הכל גבי עמדה דצריכה בדיקה משמע ודאי דאין לה תקנה אחרת כי אם בבדיקה ולא בשהיית מעל"ע וגבי הילוך דעקרה יד ורגל אפשר דדעת רבינו ז"ל דמהני שהיות מעל"ע אף בלא בדיקה. וכדעת רבינו ירוחם גבי עמדה ולא משמע כן מדברי הב"י גם לכאורה יש להקשות על דברי רבינו ירוחם מהסוגיא דזבחים שם דסובר ר"ל עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה ואם כדברי רבינו ירוחם דבעמדה ושהתה מעל"ע לא צריכה בדיקה א"כ לר"ל נראה דבהלכה ושהתה מעל"ע נמי לא בעי בדיקה דהא לדידי' הוי הלכה כמו לדידן עמדה וא"כ אמאי כולן ירעו הלא יש תקנה להשהותן מעל"ע וצ"ע ודוק:

ואם הוא אינו רוצה לסמוך על בדיקתו כו' מעל"ע: יש כאן ט"ס ובהג"ה מבואר: אבל

אבל האבר יש לו כו' מלהושיט לבני נח וכן הוא בהסמ"ג והגאון מוהר"ש קאיידנובער בעל ברכת הזבח מקשה ע"ז בשו"ת שלו הנקרא אמונת שמואל סימן י"ד דכיון דאינו אסור משום אבר מן החי אלא מדרבנן א"כ יהי' מותר להושיטו לבני נח דהא לישראל הוא אסור מדרבנן משום הלאו דלא תסור שמצווים ישראל על זה או מן התורה או מדרבנן אבל לבני נח כיון שלא ניתנה להם התורה אינם מצווים כלל על לא תסור ומותר להם האבר לגמרי ולמה אסר להושיט להם האבר וע"ש. ולדידי לא קשה מידי דיש לומר דכיון דאסרו מדרבנן האבר המדולדל משום מצות פרוש והוי כמו משום גזירה דאטו אבר מן החי ממש דאסור מדאורייתא וא"כ כי היכא דאסור באכילה לישראל משו' גזירה דאבר מן החי ה"נ אסור לישראל להושיטו לבני נח גזירה שלא יושיט אבר מן החי גמור דאסור מדאורייתא להושיטו לבני נח ודוק בזה: