הגהות חדשות על סמ"ק/קצז
קצז[עריכה]
דכתיב וכו' פי' מצות עשה כל מי שרוצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף צריך לשחוט תחילה ואח"כ יאכל ואין לו היתר אחר אלא בשחיטה דכתיב וזבחת מבקרך וגו' ולשון ספרי וזבחת מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה ע"ש ובש"ס איתא וזבחת כאשר צויתך מלמד שנצטוה משה ע"פ על הוושט וקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה וזהו הקרא שהביא רבינו:
כל טבח שאינו יודע כו' כן הוא בש"ס שם דף ט' אמר רב יהודה אמר שמואל והם חמשה דברים הפוסלים את השחיטה וכתבם רבינו לקמן בסי' זה וכתב הסמ"ג והגהת אשרי בשם ר"ת. גם המרדכי. שאין צריך השוחט לידע כל דקדוקי הלכות שחיטה כמו שהה והחליד במיעוט סימנין וכשיסתפק בהן יחמיר רק שצריך לידע ששהיות מצטרפות דדבר הרגיל ביותר הוא וכן הוא בהגהת מימוני וכתב המרדכי הטעם דאין צריך לידע דקדוקי הלכ' שחיט' דחכמים נמי מיסתפקא להו בכמה דברים רק שצריך לידע לתת לב בשינוי השחיטה ולשאול על ספיקו וכן מביא הטור בסימן א' ובב"י שם וכן פסק בש"ע שם וכן דייק הכ"מ בדברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות שחיטה וע"ש וגם דייק שם מלישנא דשמואל שאמר ואלו הן הלכות שתיטה למה ליה לפרש לימא בסתם כל שאינו יודע כו' אלא דבא לומר דוקא אלו וכיוצא באלו ודלא כהגהת אשרי בשם מהרי"ת שאם אינו יודע כל דקדוקים אסור לאכול משחיטתו אלא דאם אומר על דבר זה אני מסתפק ושואל קרינן ביה שפיר יודע עד שיאמר על האסור מותר:
אסור לאכול משחיטתו. דחיישינן שמא דרס או שהה ואינו יודע דכיון דאינו בקי בהלכ' שחיטה אינו מרגיש מהו הפסול וכתב הרא"ש פ"ק דחולין והמרדכי שם ואפי' שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה דשחט כראוי אין לסמוך עליו והטור כתב ומביאו הב"י בש"ע אפי' אמר ברי לי שעשיתי כל מה שאתם שואלין אינו נאמן דכיון דבשעת שחיטה לא ידע סבר שעשה כל מה ששואלין אותו ולאו אדעתי' והר"ן כתב בשם התוספ' בריש תולין דאפי' אמר שלמד אומר ברי לי אינו נאמן ונראה דאם אותה ששחט בינו לבין עצמו נתערבה באחרות מותרות משום דלא פסלינן שחיטתו אלא מספיקא שמא שהה או דרס והוי רק ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ולא דמי לשחיטת קטן דהוי כנבילה כדאיתא בש"ס בפ' כיסוי הדם משום דהתם אמרינן דרוב מעשיהם מקולקלין והילכך מחזיקינן דבודאי שחט שלא כראוי אבל בגדול לא איירינן הכי אלא דשחיטתו פסול רק מספק וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ד מהלכות שחיטה והרי זה קרובה לספק נבילה וכתב הכ"מ שם הטעם משום דכבר שחט ד' או ה' פעמים ושחט שפיר לכך לא הוי אלא קרוב לספק נבילה ולא ספק נבילה ממש וכן נראה דעת הטור ודלא כדמסיק הב"ח דאם נתערבו באחרות אסורות הכל כדין נבילה כיון דהשחיטה מדינא פסולה ע"ש אבל במחילת כבודו הרם לא דק בזה דאפי' ספק נבילה לא הוי כפי שנראה מדברי הרמב"ם והכ"מ שם וע"ש:
מתחילה ועד סוף. כמימרא דרב נחמן אמר שמואל שם דף יב ע"א וכדמסיק הגמרא שם בדידע דלא גמיר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שחט שפיר כו' וכן פסק הטור והב"י ואפי' לכתחילה מותר ליתן לו באחרים רואין אותו וכתב הט"ז הוכחה לזה מדתנן במתניתן אצל חרש שוטה וקטן לשון דיעבד מוכח דבגדול אפי' לכתחילה מותר והב"י בשם הגהת אשרי מא"ז ובמרדכי אוסרין לכתחילה אפי' בגדול משום גזירה כן כתב הט"ז וכן פסק הרמ"א בהג"ה דהכי נהוג מיהו על הסתם דאין ידוע אם יודע אם לאו פסק מהרש"ל פ"ק דחולין סי' ה דמותר ליתן לו לכתחילה כשאחרים עומדין ע"ג וכן הסכים הש"ך וכתב דגם הרבינו ברוך בהגהת אשרי מודה לזה ע"ש וכן הסכימו כל גדולי האחרונים:
ויש להאריך בשיעור הגבהה כו' עיין שו"ת מוהר"י קולון שורש ל"ד שמפרש דעת רבינו ז"ל דדוק' ביצא דם מחמיר אבל בלא יצא דם אף שחתך כל העור של העוף יש תקנה וע"ש:
ואמר שאין לו תקנה כו' עיין בשו"ת מוהר"י קולון סימן הנ"ל שמצא נוסחא אחרת בהג"ה דהיינו כך שאין לו תקנה לשחוט כי אם למעלה או למטה והדר נהפכי' לוישט ונבדקיה וע"ש. ואני מתמיה למאוד על נוסחא זו דא"כ היה ההג"ה חולק על דברי רבינו שבפנים דמשמע דבבהמ' אין שום תקנה ומטעם כמו שכתב בהגה שלפנינו דלעולם שמא במקום נקב שחט מבפנים ולכאורה גם ההגה ההוא יצא ההוראה מפי רבינו הר"י מקורבל ואפשר שלא היה כתוב לפניו בפנים הא דאבל בבהמה דבעי שחיטה כו':
ואם אין בקיאין בבדיקה. פי' בעוף: