קצד[עריכה]

כל ששת ימים. צ"ל וכן ביום השביעי

דהוי דשיל"מ. וכן מביא המרדכי ריש ביצה וצ"ע דהא הוי מין בשאינו מינו ובטלי אף דשיל"מ. ועיין בר"ן פ' משילין. ובר"ן דנדרי' פ' הנודר מן המבושל וצ"ע:

בראש השנה לא. היינו בליל ב' דר"ה:

ספנא מארעא. אע"ג דרובן אינן יולדות אלא ביום וכבהגהה ועיין כל זה בהר"ן פ"ק דביצה ובהמרדכי שם:

אם הוא אוכל קצת מן העוף כו' פי' אפי' בהמה בריאה אם אוכל קצת ממנה בו ביום שרי וגבי מסוכנת שבפנים משו' הפסד ממונו התירו אם יכול לאכול דהיינו אם יש שהות מבע"י לאכול כזית צלי אפי' אינו אוכל ועיין בטור ובש"ע סי' ת"צ ובתשו' הריב"ש סי' רנ"ד כתב דבהמה בריאה לא שרי לשחוט רק דוקא אם צריך לאכול ממנה כזית מבע"י אבל אם אינו צריך לא שרינן לי' אם יאכל כזית דהוי הערמה. וכזה משמע משו"ת הרשב"א שמביא הב"י שם ועיין בט"ז סימן תצ"ח שרוצה לעשות ט"ס בתשובת הרשב"א והוא לחנם:

בי"ט שני מותר מיד. ועיין ש"ע א"ח סימן תקט"ו ובהאחרונים שם סעיף א' וב':

לפרש"י בין לפר"י: היינו כדעת ר"ת ז"ל: ויש מגדולי האחרוני' ז"ל שכתבו דלר"ת אף שנעשה עבור גוי אסור עד ליל חול ולפע"ד נראה עיקר כדברי ההג"ה ועיין בכלבו דאף המחמירין לדעת ר"ת אף ביו"ט שני היינו דווקא במידי דאכילה דבהא שייך למיגזר טפי אבל במידי דלאו אכילה שרי ביום טוב:

במכתשת קטנה. עיין מה שאכתוב לקמן לפרש דעת הרי"ף ז"ל:

סנדל המסומר. במתני' אי' אבל לא סנדל המסומר ובסמ"ג אי' כגון תפילין ואפשר שיש כאן ט"ס ודוק:

חטים ושעורים עיין בהרי"ף פ"ק דביצה ובהרא"ש שם דמפרש דדעת הר"ף ז"ל לפסוק כר"ש שמתיר בתבואה ואפשר שמביא הרי"ף ז"ל הברייתא דאליביה דר"ש של חטים לעשות מהן עססיות וכו' דר"ל דלבני בבל דמותר לעשות במכתשת קטנה וכדאיתא שם בפ"ק ומודו רבנן לר"ש דמותר לבני בבל לעשות תבואה ודוק. והמשנה נשנית בא"י ועיין במ"מ ובהברטנורא בפ"ק משנה ט' ובתיו"ט שם:

לאפוקי ולאפויי'. בסמ"ג ליתא לאפוקי. וכן לא ראיתי בשום פוסק. ואפשר לדחוק עפ"י דעת הרשב"א והר"ן דצריך עירובי חצירות בי"ט וע"ש ובר"ן פ"ק דביצה ויותר קרוב שהוא ט"ס וצ"ל אסוקי ועיין אחרונים:

ומי"ט לחברי'. ועין במרדכי ובהגה"מ ועיין בט"ז א"ח סי' תקכ"ז ועיקר הפירוש הוא לפי הירושלמי דאם חלו שני ימים של י"ט יום ו' ושבת דצריך להזכיר בעירובי תבשילין ג"כ מי"ט לחבירו לבסמ"ג ליתא אבל באגודה בביצה בפ' יו"ט מביאין הירושילמי וע"ש: