עב

וקי"ל דכל כו'. ולאפוקי ממאן דאית ליה שם באלו הן הלוקין דאינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז ועיין רי"ף ורא"ש ואף האי תנא מודה דאיסורא איכא בכל כתיבת קעקע:

עד שיכתוב ויקעקע עד דעביד תרתי דוקא שיכתוב על בשרו בדיו או בצבע וישרוט וכן היה מנהג עובד ע"ז שרושם על בשרו לסימן שמוכר ומשעבד עצמו לע"ז והרושם נשאר לעולם רמב"ם:

אפר מקלה. פי' אפי' אפר מקלה שהיא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה לאחר זמן. דמכתו מוכחת עליו ולא נראה ככתיבת קעקע: