נח[עריכה]

מוצא שפתיו כו'. דעת רבינו הוא כמו דעת הרמב"ם בספר המצות והסמ"ג בעשין קכ"ד דהעשה מוצא שפתיך תשמור היא אפילו בדבר הרשות וכמו שמפרש לאסור עליו המותר וזו העשה היא לבד העשה דכל היוצא מפיו יעשה הנאמר גבי נדרים ושבועות. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בהשגות שאין המקרא הזה מדבר אלא בנדרי גבוה בין שהתחייב א"ע בלשון נדר או באמירה בעלמא אבל אין זה עניין לדברי רשות דשם אינו מתחייב אלא א"כ הוציא בלשון נדר או שבועה ועל זה בא הציווי שם בפרשה נדרים ככל היוצא מפיו וגו' וע"ש בספר המצות בעשין צ"ד:

לא יקיים. דהא נשבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חל על שבועה ועיין מה שאכתוב בזה בסימן פ"א בע"ה: