הגהות חדשות על סמ"ק/ג

ג

מר' חנינא בן תרדיון שלא רצה כו' בע"ז ד' יח א' שהניחו האויבים ספוגים של צמר על לבו בשעה ששרפוהו שלא ימות מהרה:

והלכו ונהרגו. אע"ג שאפשר שבדרך היה מותר להם להציל א"ע בהזכרת השם כיון שהיו בסכנה וכמו שהביא מזה לקמן בסימן ד' בהגהה גבי להתרפאות בדברי תורה וע"ש מ"מ הם פשעו בזה שלא היה להם להכניס א"ע בתחילה בסכנה על סמך זה:

וראיה מיבמות. היה נראה לגרוס בסנהדרין דשם בפ' בן סורר איתא להא מימרא דרבא שם דף עד ע"ב להדיא וכמו שהביא רבינו המחבר ז"ל. אבל ביבמות בפרק האשה בתרא (יבמות ד' ק"כא ע"ב) מייתי שם העובדא לגבי עדות גוי מס"ת בעדות אשה. ואפשר שכונת רבינו הוא מהא דמייתי שם שאמר הגוי לישראל ואי לא קטלינא לך כדקטלינא לפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשל לי קדירה בשבת ולא בשיל וקטלתיה כו'. וסובר רבינו ז"ל דהאי ישראל שהניח להרוג א"ע עשה ע"פ הדין משום שהגוי לא היה צריך לבישול הקדרה להנאתו רק להעבירו על דת. אבל זה הוא דוחק דמפשטא דלישנא משמע שבודאי נתכוין הנכרי להנאתו וכמו שאמר לישראל השני לשקול אספסתא ושדי לחיותא: והא דהישראל הראשון הניח להרוג א"ע ולא עבר כתבו התוס' בפ' בן סורר (סנהדרין דף עד:) דשמא לא היה בקי בהלכה ופשיטא לדעת רבינו ז"ל שהחמיר על עצמו ע"פ מדת חסידות וכמו שפסק רבינו לעיל ועוד למה ליה לרבינו להניח המימרא מפורשת דבפרק בן סורר שם. ולהביא ההיא דיבמות. ועיין מה שאכתוב בע"זה לקמן:

אם בפרהסיא כו'. הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה חולק על דעת רבינו וסובר דבשאר מצות בצנעה יעבור ואל יהרג אף במתכוין להעבירו על דת וגם בפרהסיא אם הגוי מכוין להנאת עצמו יעבור ואל יהרג ולא יהרג רק דוקא בפרהסיא ובמתכוין להעבירו על דת דתרתי בעינן ובאמת מדברי התוספ' בכתובת ובסנהדרין ובפסחים ובע"ז וגם מדברי הר"ן בפסחים בפ' כל שעה ובע"ז פ' אין מעמידין ומדברי המאור שם והמלחמות מוכח כדעת הרמב"ם ז"ל אך במרדכי בפ' ארבעה מיתות בסנהדרין משמע כדעת רבינו ז"ל דבמתכוין להעביר ע"ד אפי' בצנעה יהרג ואל יעבור ובפרהסיא יהרג אפי' אם הגוי מכוין להנאת עצמו ולדבריהם צריך לומר הא דרבא מסיק שם בסנהדרין על הא דמקשה הש"ס שם והא אסתר פרהסיא הוי: דהנאת עצמן שאני הוא דוקא משום דאסתר קרקע עולם היתה וכדאביי שם ורבא מודה בזה לאביי ורק חולק עליו בזה דאם היה מכוין להעביר ע"ד לא היה מהני הא דקרקע עולם כיון שהיה הדבר בפרהסיא וכעין זה דקדק שם הרמב"ן במלחמות גבי גילוי עריות דלא מקשה שם הש"ס גבי אסתר דרבא נמי ע"כ אית ליה שנויא דאביי דקרקע עולם היא ודוק בזה. אך צריך ליישב הא דאמר רבא שם בפי' הנ"ל הני קואקי ודימונקי היכא יהבינן להו אלא הנאת עצמן שאני דהא רבא מייתי שם ראי' על הא דאסתר דפרהסיא הוי ולרבינו ז"ל בפרהסיא לעולם יהרג ואל יעבור ולא שייך לתרץ כמ"ש שם הרמב"ן בספר המלחמות ומביאו הנימוקי יוסף שם והר"ן בפ' כל שעה דזה לא הוי אביזרא דע"ז רק לאו דלפני עור כו' דהוי לאו הכולל לכל עבירות. דהא לרבינו אף בשאר עבירות נמי בפרהסיא יהרג לעולם. ויש לדחוק דבאמת הני קואקי לא היה שם מהישראל מעשה אלא הפרסיים היו נוטלים מהם בע"כ וכמו שמשמע שם מדברי רש"י ז"ל הוי דומיא דאסתר. סוף דבר דע"כ אף לרבינו והמרדכי היכא דאין עושה מעשה מותר אף בפרהסיא להנאת עצמו ורבינו ז"ל קיצר בזה ועיין בתשובת מהר"י קולון שורש קל"ז שפלפל שם באורך על דברי הסמג ורבינו בזה והרבה מדבריו שם צ"ע ואין להאריך יותר:

בפני עשרה מישראל. דאתיא תוך תוך דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וגבי מרגלים כתיב הבדלו מתוך העדה מה התם הוי עשרה כו'. כדאמרינן בפרק ג' מברכות דף כ"א ע"ב:

אפילו אמר שדי קדם חיותא יהרג ואל יעבור. וקשה לדעת רבינו ז"ל מאי קמשני רבא בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד:) גבי הא דפריך שם הש"ס והא אסתר פרהסיא הויא וקמשני הנאת עצמו שאני. הא לדעת רבינו בפרהסיא אפי' להנאת עצמו יהרג ואל יעבור. ויש ליישב דרבא אית ליה נמי הך שינויוא דאביי דמשני שם אסתר קרקע עולם היא וכמו שכתב שם הנמוקי יוסף דהויא שב ואל תעשה וגם שבידם היה להעבירה בע"כ ובכי הא דוקא לא נתחייבה אסתר שתיהרג כיון דבידם היה להעבירה בע"כ. ובהא פליג רבא אדאביי וסובר אם היה הדבר להעביר על דת היתה מחויבת למסור א"ע אפי' בכה"ג (כיון שהיה הדבר בפרהסיא) ועיין במלחמות בפרק בן סורר ובפרק כל שעה (פסחים דף כה:). ובהתוספ' והר"ן שם. ודעת רבינו צ"ע. כי ודאי משמע שם בפרק בן סורר דמימרא דרבא הוא בפרהסיא וכמו דמסיק שם הש"ס על האי שינוייא דרבא ואזדא רבא לטעמיה. וגם היה לרבינו לבאר שאם בידם להעבירו בע"כ לחלק בין הנאת עצמו ובין להעבירו על דת. וכשנויא דרבא לפי סברתו ודברי הסמ"ג נוטין לדעת רבינו ז"ל. וכן כתב המרדכי בפ' בן סורר בשם התוס' כרבינו. ולדעתם נראה בעיני שזה שאמרו שם בפ' בן סורר שבשעת השמד יהרג ואל יעבור. זה הוא לדעתם כמו להעביר על דת. ושעת השמד הוא לאו דוקא. אבל דעת כל גדולי ראשונים אינו כן. ולדעת רבינו יש לומר דהך עובדא דיבמות דף קכא ע"ב שהניח ישראל ליהרג א"כ ולא עבר. שהיה המעשה בפרהסיא אבל לא היו הישראלים מצויים בכאן להעיד להאשה מהריגת בעלה: