האמונות והדעות/מאמר ג/פרק א
וכיון שהקדמנו ההקדמה הזאת אומר: פותח הודיענו אלקינו יתברך בדברי נביאיו שיש לו עלינו תורה נעבדהו, ובה מצות שצוה אותנו בם, אנחנו חייבים לשמרם ולעשותם בלב שלם. הוא אמרו (דברים כ"ו): "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". והעמידו לנו נביאיו על המצות ההם, האותות והמופתים המלאים, ושמרנום ועשינו אותם מיד. ואחר כך מצאנו העיון מחייב שנצטוה בהם, ולא היה ראוי לעזבנו מבלעדי דבר, וראוי שאבאר ממה שמחייב אותו העיון לענין הזה דברים וענינים.
ואומר כי השכל מחייב להקביל כל מטיב, אם בהטבה אם הוא צריך אליה, אם בהודות אם איננו צריך לגמול. וכאשר היה זה מחיובי השכל - לא היה זה נכון שיעזבהו הבורא יתברך שמו בעניני עצמו, אבל התחייב לצוות ברואיו בעבודתו והודות לו בעבור שבראם.
והשכל מחייב עוד שהחכם לא יתיר לגדפו ולקללו, והתחייב עוד למנוע הבורא עבדיו מזה להקביל בו.
והשכל מחייב עוד שימנע הברואים לחטא קצתם לקצתם בכל מיני החטאים, והתחייב עוד שלא יתיר להם החכם זה.
והשכל מכשיר עוד שיטריח החכם עושה בדבר מהדברים ויתן לו שכרו עליו בעבור שיגיעהו אל התועלת בלבד, מפני שהיה זה ממה שמועיל לעושה ולא יזיק המטריח.
וכאשר נקבץ אלו הארבעה ענינים, יהיו כלליהם - הם המצות אשר צונו אלקינו, והוא שחייבנו לדעתו ולעבדו בלב שלם, כמו שאמר הנביא (דברי הימים א כח): "ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה". ועוד הזהירנו מהקבילו בקללות ובגדופים אף על פי שאינם מזיקים אותו, אלא שאין מדרך החכמה להתירם, באמרו (ויקרא כד): "איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו".
ולא התיר לקצתנו להרע לקצתנו ולחמסם, כמו שאמר (ויקרא י"ט): "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו".
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.