האיגרת השנייה אל הקורינתים פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

האיגרת השנייה אל הקורינתים
פרקים: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג

1 לָכֵן חֲבִיבָי בִּהְיוֹת לָנוּ הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה נְטַהֲרָה אֶת־עַצְמֵנוּ מִכָּל־חֶלְאַת בָּשָׂר וָרוּחַ לְהַשְׁלִים קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים׃
2 תְּנוּ־לָנוּ מָקוֹם בִּלְבַבְכֶם לֹא חָמַסְנוּ אִישׁ לֹא חִבַּלְנוּ אִישׁ לֹא עָשַׁקְנוּ אִישׁ׃
3 אֵינֶנִּי מְדַבֵּר לְחַיֵּב כִּי כְבָר אָמַרְתִּי שֶׁאַתֶּם בְּלִבֵּנוּ לָמוּת יַחַד וְלִחְיוֹת יָחַד׃
4 רַב בִּטְחוֹנִי עֲלֵיכֶם רַבָּה תְּהִלָּתִי בָכֶם מָלֵאתִי נֶחָמָה שָׂבַעְתִּי שְׂמָחוֹת בְּכָל־צָרָתֵנוּ׃
5 כִּי גַּם־בְּבֹאֵנוּ אֶל־מַקְדּוֹנְיָא לֹא־הָיְתָה מַרְגֵֵּעָה לִבְשָׂרֵנוּ רַק־נִלְחַצְנוּ בַכֹּל מִחוּץ מִלְחָמוֹת וּמִבַּיִת אֵימָה׃
6 אֲבָל הָאֱלֹהִים הַמְנַחֵם אֶת־הַשְּׁפָלִים נִחַם אֹתָנוּ בְּבוֹא טִיטוֹס׃
7 וְלֹא בְּבֹאוֹ בִלְבָד אֶלָּא בַנֶּחָמָה אֲשֶׁר נֻחַם בָּכֶם כִּי הִגִּיד לָנוּ אֶת־תְּשׁוּקַתְכֶם וְאֶת־אֶבְלְכֶם וְאֶת־קִנְאַתְכֶם לִי וּבְכֵן הוֹסַפְתִּי לִשְׂמוֹחַ׃
8 כִּי גַּם־אִם־הֶעֱצַבְתִּי אֶתְכֶם בְּאִגַּרְתִּי אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט גַּם כִּי־הָיִיתִי מִתְחָרֵט בִּרְאוֹתִי כִּי־הָאִגֶּרֶת הַהִיא הֶעֱצִיבָה אֶתְכֶם וְאַף אִם־לְשָׁעָה׃
9 עַתָּה אֲנִי שָׂמֵחַ לֹא עַל־אֲשֶׁר נֶעֱצַבְתֶּם כִּי אִם־עַל־אֲשֶׁר נֶעֱצַבְתֶּם לִתְשׁוּבָה כִּי נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁלּא־תִנָּזְקוּ בִמְאוּמָה עַל־יָדֵינוּ׃
10 כִּי הָעַצֶּבֶת שֶׁהִיא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים גֹּרֶמֶת תְּשׁוּבָה לִישׁוּעָה אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יִתְחָרֵט עָלֶיהָ וְעַצְּבַת הָעוֹלָם מְבִיאָה לִידֵי מִיתָה׃
11 כִּי רְאוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים כַּמָּה הֵבִיא אֶתְכֶם לִידֵי זְרִיזוּת וְלִידֵי הִתְנַצְּלוּת וְלִידֵי רֹגֶז וְלִידֵי יִרְאָה וְלִידֵי תְשׁוּקָה וְלִידֵי קִנְאָה וְלִידֵי נְקָמָה וּבַכֹּל הוֹכַחְתֶּם כִּי־נְקִיִּים אַתֶּם בַּדָּבָר הַהוּא׃
12 לָכֵן גַּם אִם־כָּתַבְתִּי לָכֶם לֹא כָתַבְתִּי בַּעֲבוּר הָעֹלֵב וְלֹא בַּעֲבוּר הַנֶּעֱלָּב רַק לְמַעַן תִּגָּלֶה בְתוֹכֲכֶם זְרִיזוּת שֶׁלָּכֶם בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃
13 וּבַעֲבוּר־זֹאת נֻחַמְנוּ בְנֶחָמַתְכֶם וְעוֹד שִׂמְחָה יְתֵרָה הָיְתָה לָּנוּ בְּשִׂמְחַת טִיטוֹס כִּי־הוּנַח דַּעְתּוֹ עַל־יְדֵי כֻלְּכֶם׃
14 כִּי בְּמַה־שֶּׁהִתְהַלַּלְתִּי לְפָנָיו בָּכֶם לֹא נִכְלָמְתִּי כִּי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲלֵיכֶם הַכֹּל בֶּאֱמֶת כֵּן גַּם־תְּהִלָּתֵנוּ לִפְנֵי טִיטוֹס הָיְתָה אֱמֶת׃
15 וּמֵעָיו יֶהֱמוּ לָכֶם יוֹתֵר בְּזָכְרוֹ אֶת־מִשְׁמַעַת כֻּלְּכֶם וְאֵת אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֹתוֹ בְּיִרְאָה וּבַחֲרָדָה׃
16 לָכֵן אֲנִי שָׂמֵחַ כִּי בְכָל־דָּבָר יֶאֱמַץ לִבִּי בָּכֶם׃