דרכי נועם ליקוטי מוהר"ן י"ג
מאמר זה נאמר בראש השנה שנת תקס"ד, והוא בנוי ומיוסד על הפסוק 'אשרי העם יודעי תרועה', ובמאמר זה מתגלה מהו כוחו של הצדיק האמת, ואיך יש לנו בכל דור ודור לקבל ממנו כראוי התחדשות באופן שאור תורתו ועצותיו יפעלו אצלנו וישפיעו היכן שצריכים להשפיע למעשה.
[א] לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן, וּשְׁבִירָתָהּ הוּא עַל - יְדֵי צְדָקָה. כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר (פִּינְחָס רכד.): 'רוּחָא נָחֵת לְשַׁכֵּךְ חֲמִימָא דְלִבָּא, וְכַד נָחֵת רוּחָא, לִבָּא מְקַבֵּל לֵהּ בְּחֶדְוָה דְּנִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי'. 'רוּחָא' זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהוּא רוּחַ נְדִיבָה, עַל - יָדוֹ מְקָרְרִין חֲמִימוּת תַּאֲוַת מָמוֹן.
המלכת ה' ענינו להמשיך השגחה
[עריכה]א. רביז"ל פותח את המאמר בענין של המשכת השגחה שלמה לעולם. כי זהו כל התכלית של החיים לזכות לאמונה שלימה, לבהירות אור האמת וההכרה במציאות השם, וההשגחה הגדולה שיש על כל דבר בכל מה שנעשה בעולם, דבר גדול ודבר קטן בכל מציאות הבריאה ובכל המחשבות ומעשי כל אדם, גם של הבעל בחירה.
ואמנם מובן, שלזכות שזה יהיה הדעת שלנו בבירור ובהירות, צריכים תיקון כוחות הנשמה והנפש לצאת מהשכחה שהמדמה והנפילות משכיחים ומסתירים אור הדעת הזה, וע"כ מובן שבזה עלינו לעסוק בימים הנוראים ובראש השנה, שבו באים לקבל עול מלכות להמליך את השי"ת.
כי מלכות ה', למעשה, פירושו שאנו משיגים את מציאות ההשגחה באופן ממשי. כי כשמאמינים שיש השגחה שלמה עלינו, אזי יש קבלת עול מלכות שמים, ומקבלים עלינו עול לקיים רצון השם בתורה ומצות כראוי, כי משגיחים ורואים ויש קרבה להשם בכל דבר, ובאים לקיים שיויתי השם וגו' לבא ליראה, לתשובה, לקבל איזה הארה של פחד ה', ושמחה בקיום המצות, כאשר בוודאי כל אחד צריך לזכות לזה, שעי"ז יהיה לו כח שמונע ומרחיק מכל חטא ועבירה רח"ל, וגם יודע מההשגחה שהשי"ת לבד מנהיג הכל ועי"ז נמצא בו הכח הישוב הדעת בלי דאגות וטרדות. וזה עיקר החיים טובים והאמיתיים שכולנו מצפים אליהם בראש השנה.
ב. ועוד שבכח התגלות ההשגחה הרי האדם יבא גם לקבל ולשמוע היטב בלב את העצות של רביז"ל, דהיינו להצליח לשמוע את דיבורי ההתחזקות של רביז"ל כראוי באופן שיתחזק באמת, שיחשוב במה ששומע ויהיה בו כח להתחזק ולשמח נפשו, ולהתעורר כראוי באמת מדיבורי ההתעוררות של רביז"ל.
כי יש לפעמים שהדברים אינם נכנסים ללב, וגם כאשר האדם יודע כבר את העצה אינו מרגיש שיש בו כח לקיים ונשאר לו עוד מלחמה כבידה, וזה ע"י שנפשו משוקעת בכוחות השכחה ופיזור הנפש, ובעצם הוא נצרך שיהיה לו התחדשות שהוא לחזור לאור הדעת של אמונת ההשגחה. כי משם מקבלים כח לשמוע ולקבל, להתעלות באמת היכן שצריכים להתעלות, ולהשתנות היכן שצריכים להשתנות, כי מתחדש הנפש ואז יש כח בלב לשבר את כל העקשנות הגדולה של הנפש שאינו מוכן לשמוע ולהבין הבנה חדשה אמיתית, ואינו יכול להשתנות ממה שהיה רגיל להבין עד אותו היום, ולכן אינו יכול לקבל באמת מהצדיק. ורק כאשר מבין את האמת של הבריאה, שיש כאן השגחה, ויש מלכות ה' בעולם באופן ממשי ממש, שייך לשוב להשם להשתנות ושייך לבא ישועה ולכל מה שצריך, כי יש כח של הבית המקדש ששם מתגלה המלכות וכו', אז הוא מתחיל באמת לזוז ולהשתנות.
רדיפת הממון מסתיר ההשגחה
[עריכה]ג. וכך מתחיל רביז"ל מאמר זה ואומר, שאי אפשר להיכנס לחיות באמת את ההשגחה של השי"ת, מחמת שיש משהו שעומד כנגדה להסתיר אותה, והוא התאווה של רדיפת הממון. וזה כולל הדאגה על פרנסה והצער מכל ענין של כסף, ושהכסף תופס מקום חזק בליבו לפני עיקרי התורה שבהם יש החיות וכל הטוב, מה שממון אינו יכול להביא כלל. כי מציאות גילוי ההשגחה פירושו שאדם כבר אינו דואג מכלום, אבל הממון הוא הדבר שמכניס את האדם למציאות חיים של דאגות, באופן שאינו מסתכל על ההשגחה. ומזה נופל ממילא לעבירות ולחמימות של כל התאוות האחרות, כי כאשר מאבד את ההשגחה הוא מאבד גם את החמימות דקדושה, ונופל לחמימות אחרת וחסר בו הכרת השגחת השם על מעשיו ר"ל. ולכן גם קשה לו להתעורר בתשובה כיון שעושה מציאות ממשית ממעלת הממון ומהפרנסה הכבוד והגדולות.
ובאמת כל המדמה הזה הוא רק מחמת שהתייאש מתורה ועבודה, ומאור ההשגחה, ועי"ז גם כאשר יש לו ממון שוכח מהשגחת ה' ובוטח בממונו, ואינו מרבה בצדקה לפי כוחו להקים אור האמת בעולם, באשר עיקר תאוות הממון ברוב בני אדם הוא שרובץ עליהם עול הדאגות, והאדם עצוב למה אין לו ממון ונדמה לו שאין לו חשיבות מחמת חסרון הפרנסה.
והעיקר למעשה הוא שצריך לצאת מקביעות זה ממה שמעריכים את הממון, ומחשיבים את בעלי הממון, וזה הנסיון לכל מי שצריך לעשות איזה דבר לביתו או לצורך רבים, כי הרבה פעמים רואה שאינו יכול לעשות כלל מחמת חסרון הממון ונעשה זאת לעיקר, ונופל עי"ז למציאות שמסתירה את ההשגחה, ונופל לבושה שאין לו וכו'.
ד. והמציאות הזה של הדאגות הוא באמת המציאות של החרון אף והדינים. כי עיקר מידת הרחמים הוא התגלות ההשגחה, ולפי מה שהאדם שוכח מהשגחה ע"י הטעות - הרי מתרחק מעבודת השם שעיקרה הוא בלב שזוכר ההשגחה, וכאשר נמשך עוד אחרי הדיעות שעיקר חייו הוא לעשות ממון והולך בדרך כל גויי הארצות, הרי יש בזה כח של עבודה זרה, כי זה ממש טומאת כלליות השקר הרע והשקר הגדול מהכל, ממש עבודה זרה ר"ל, וכל זה הרי נכנס בשקט אצל כל מי שאינו נזהר מזה מחמת תאוות ממון, ובפרט כאשר מרמה וגונב ח"ו וכו', ובמקום שיש ע"ז שם עיקר הדין וההקפדה ר"ל, ומזה נעשה מה שנעשה והחיים קשים ר"ל ואין הממון יכול לעזור לו כלל.
והנה אין הכוונה שאין להתעסק בפרנסה במה שצריך לפי מה שההשגחה מנהלת כל אדם, אלא שצריך לדעת איך כן להשתמש ולהתעסק בענייני הממון. כי הממון בעצמו אין בו שום פגם, והצדיקים עובדים את השם בכל נגיעה ולקיחה ונתינה של ממון, כי יש בזה דרכי שכל ועבודה, בכל מו"מ יש בירורים ותיקונים וכו', אלא שהפגם הוא באופן ההתייחסות לממון, כאשר עושים מהממון בחינה של 'אלילי כספו ואלילי זהבו', וחיים בתוך מציאות של 'הב הב' כמו הכלבים הצווחים תמיד שחסר להם. כי על ידי שהופך את הממון למציאות הוא מאבד את האמונה והזיכרון בהשגחה. וזהו עיקר מידת הדין שדנים את האדם בראש השנה, האם ייגזר עליו להיות במציאות חיים של חרון אף, ויהיה נרדף מטולטל ודואג, או שיחיה חיים של השגחה. וכאשר אדם זוכה בדין הוא ממשיך עליו חסד והשגחה, ויוצא מכל הדאגות והשעבודים ולפי מה שיזכה יושפע לו שפע רב טוב.
הצדקה מכניס רוח של ניגון בלב
ה. ואיך זוכים באמת לצאת מהתאוות ממון ומחמימות האש של החרון אף המתלבש בעניני הממון, לזה אומר רביז"ל ששבירתה הוא על ידי צדקה, כי בצדקה יש כח גדול לשבר הרוח של התאוות ממון. וזה מחמת שהצדקה היא פעולה של חסד ורחמים שממשיך רחמים והשגחה, וזה מתגלה בכח הצדקה שיש בה רוח נדיבה, רוח של ניגון ושמחה שהשתחרר מהדאגה והדבקות לטבע וממון.
וכך זוכה להיות העשיר השמח בחלקו, שאינו אץ להעשיר. ואם אמנם צריך פרנסה אבל אינו עושה עיקר מהפרנסה אלא הוא מבין שהפרנסה הוא עבודה של בירורים, וצריך בלב לעבוד לפני השם גם בכל עסק, ומתוך מה שמחזיק היטב בביטחון בה', שבכל מה שעובר עליו מתגלה הבטחון מחדש - שהוא ניגון וחדוה שבא מתוך הדין, בחי' ניגון של הלווים בבית המקדש, וכך נעשה שפרנסתו הוא בסוד הקטרת קטורת, שעניינה וסודה היא בירור המדרגות התחתונות ולקשר הטוב למעלה כידוע. שזה כח הבית המקדש. נמצא שכאשר קושר את החמימות של הממון וממתיקו וממשיך על עצמו חיים של חסד, ממשיך כח הבית מקדש, בחי' הניגון והרוח של ניגון הלויים בכל קרבן, בבחינת הרוח חיים שיהיה לעתיד לבוא בבנין הבית.
ו. וכל זה מתחיל מצדקה. שכיון שעיקר החיים בעולם הוא סביב פרנסה, לכן צריך לקחת את העיקר הזה ולהכניס באותו הדבר ממש השגחה ורוח של שכל דקדושה. וזה על ידי שנותן את הפרנסה עצמה לצדקה, ואינו מצטער על חסרון ממונו שנתן לחבירו ולבנין אור הבית המקדש שהוא התגלות הדעת של הצדיק, וכך הרוח הזה מכניס ניגון בלב ומוריד את החמימות של התאוות.
וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ, שֶׁאֲזַי יִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ ב): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֶת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ". וְזֶה בְּחִינַת (אֵיכָה ד): "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'". 'וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה זֹאת שֶׁל מָמוֹן בָּעוֹלָם, חֲרוֹן - אַף בָּעוֹלָם'.
רוח של משיח
[עריכה]ז. ומכאן מתחיל ההתקרבות לצדיק. כי התחלת חיי האדם באמת מתחיל מכך שמשכך את הדין, ויוצא מהמחשבות של דאגות ועצבות, ומחשבות על עצמו, ומכניס במחשבתו מחשבות על מלכות ה' והשגחתו על הבריאה.
וזה יהיה עיקר תיקונו של משיח, שימשיך את השפע חסד הזה. וכיום אפשר להמשיך את השפע הזה בכח הצדיקים שמכניסים בנו חשק בעבודת ה' לעבוד את ה' לשמה וכו'.
ח. והתגלות הדעת של החסד הזה, הוא בחינה של בניית הבית המקדש, בניין הדעת והשכל דקדושה, כי בית המקדש הוא עיקר התגלות כבודו יתברך בעולם, כשרואים השראת השכינה אצל מי שמקריב קרבנות וכו'.
תורה המושפעת רק על ידי ההתקשרות לצדיק
[עריכה]ט. וממשיך רביז"ל ואומר, שכל זה שייך גם היום בכח הצדיק שממשיך אור התורה. כי המשכת ההשגחה, ואור הבית המקדש שהוא התגלות הדעת, נמצא בהתגלות אור התורה של הצדיק בבחי' התורה שלעתיד לבוא, היינו התגלות 'תורה דעתיקא סתימאה'. ואף שהמושג הזה של 'אורייתא דעתיקא סתימאה' הוא מושג גבוה מאוד, אבל בפשטות מה ששייך אלינו, מובן שעניינו הוא - תורה הנמשכת ממידות הרחמים העליונים, אשר רבינו ממשיך עלינו כי זה דרגת הצדיקים המופלגים במעלה, מה שאין בכח כל אחד וכו'. וכאשר יש התגלות בדרגא גבוה זו, שהם בדברי רביה"ק, אזי נמשך כח שמבטל את קושי הבחירה, כי מבינים את מציאות ההשגחה באופן וודאי וממשי.
וזהו התורה שמתגלה באור הרשב"י, האריז"ל, הבעש"ט, ורביז"ל, תורה שנמשכת משפע עליון ויש בה כלים לאור המוחין והדעת לתקן כל אדם, וגם בהם הרי מתגלה מה נעשה בעולמות העליונים בכל מצוה ומעשה טוב שלו, וכמה גדול כח כל פעולה שעושה וכו', וזהו תורה המרים את האדם לחיים אחרים, חיים של חסד ורחמים בלי דאגות וטרדות ורצונות אחרים. כי הצדיקים הכניסו בעולם את הרוח הזה של משיח בתוך כלים שנוכל להשיג קצת את הפנימיות של הבריאה, שבכלליותה היא מכונה בשם 'התגלות ההשגחה'.
י. ותורה זו היא לא תורה שלומדים אותה בלבד ויודעים אותה, כי אפשר ללמוד את כל פרטי תורת הסוד והחסידות ועדיין להשאר בחוץ, אלא עיקר תורה זו נתתקן בעולם על ידי ההתקשרות לצדיק, וזה מה שממשיך בתוך לב האדם את המציאות של החיים בתוך השגחה ממש.
והרי ההתקשרות להצדיק, ולאור תורתו, זה ענין נורא שמתגלה בזה שיש מציאות כזו שהצדיק מעלה אותנו ומוריד לנו התחדשות אמיתית ופנימית התורה, ובזה מחדש אותנו לגמרי לבא לדעת וכוחות של התחדשות שמביאים לידי מעשה.
והנה הדרך הפשוט בעולם להתחדש בעבודת ה' הוא על ידי הלימוד וע"י שמתאספים יחדיו חברים בשירה ובדברי תורה, וכל זה מובא גם בדברי רבינו, אבל האמת היא שמוכרח לנו שורש של ההתחדשות כמו שיסדו הצדיקים הנ"ל רשב"י וכו' לתיקון העולם. שעי"ז יזכה לבא להכרת אמיתת ההשגחה, לכח בנין הדעת בחי' בנין הבית, ועי"ז יבא להתבודדות ולהתעוררות של הרצונות שלו להתקרב לה' כראוי וגם להתחברות החברים הנ"ל שיהיה כראוי, בדרך שהצדיקים אמרו באמת.
וכאן מגלה רביז"ל את פלאות יסוד כח הצדיק שהוא יסוד דרכי הצדיקים לתקן נפשנו. כי הכח של הצדיק הוא בענין זה שעליו נאמר 'עיר גיבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה', כי המשכת אור התורה של הצדיקים המופלגים אינו רק מחשבה ורעיון וכו' שעלינו לעסוק בתורה ולחשוב וכו', אלא בזהר הקדוש מבואר שהצדיקים הם בחי' המוחין וכו', והם עולים להמשיך שפע התורה הרי שהחכם עולה לשורשי התורה, ומוריד משם שפע תורה שבו הארת הדעת ששייכת לכל אדם כמבואר בדברי רבינו כאן, ולכן, מתוך רצון והתעוררות זה צריך בכל פעם לבוא להצדיק שהוא מוריד לאדם תורה חדשה, תורה כזו שיש בה התחדשות נפשו ובנין דעתו ויכולה לגאול את האדם.
והוא הכח שמתגלה בראש השנה בכח התקיעת שופר, שנמשך לעולם מוחין חדשים ושפע חדש של תורה בבחינת רוחו של משיח.
יא. וכל זה הוא בכח הצדיקים המופלגים יחידי הדורות שזכו לכל הדרגות המבוארים בזהר הקדוש שרק צדיקים מופלגים יכולים לעלות לשורשי הרחמים, והרי עי"ז נמשך לכל ישראל שפע התגלות השי"ת, כידוע שהתגלות הדעת ודרכי עבודת השם ומציאות העבודה לפני השם הוא באור רשב"י, ומתבאר בכח האריז"ל, וע"י שנתתקן ונתגלה בכוחו של הבעש"ט, ורבינו הק'. ואין זה מחמת שיש להם משוא פנים למעלה ח"ו, אלא כל נשמות ישראל הם קשורים זו בזו, ויש עמוד הנשמות, וכל נשמה ונשמה עושה נחת רוח לפי מקום נפשו בעמוד הנשמות, ואם אמנם כל אחד במקומו הוא גדול מאוד, ויש מעבודתו שעשועים גדולים מאוד, אבל זה רק במקומו, היכן שהוא חצוב בעמוד הנשמות, וכיון שאנו רוצים שהעבודה תעלה מעלה מעלה, בהכרח להיות מקושר בכל העמוד. וכמו שברור הדבר שכל הספירות והעולמות קשורים זו בזו, ואין שייך לאדם לומר שהוא מאמין רק בספירת המלכות, כי ייתכן שעבודתו הוא במלכות, אבל בוודאי שהמלכות צריך להיות מקושר לספירות עליונות יותר, ולא שייך לחתוך ולקצוץ בספירות, וכמו כן גם צריך לדעת יסוד זה שבהכרח להתקשר להצדיקים הגדולים שהם שורשי נשמות ישראל, ומהם התגלות המוחין ודעת, הם ממש הראש של הגוף לגלות דרכי עבודת השם.
וכמו כל התנאים ואמוראים הראשונים וכו' שהם בנו כח התגלות ההלכה וכח רוחני לבא לאמיתת התשובה בלב ומחשבה, ודרכי הטהרה בכל דבר רשות עומד על קבלת אור תורתם, כאשר כל נפשות ישראל צמאים למימי תורתם כי רק בזה מאיר לנו חיות, ובזה נבוא לדרך לצאת מכל הנפילות להטהר מכל חטא וזה כל תקוותינו.
וגם עי"ז נמצא הכח ללקט יחד את כל עבודותינו שהם בקטנות וחסר בהם הרבה, והצדיקים מעלים ומלקטים ופועלים כל מה שמבואר בזה"ק בדרך תיקון העולם ע"י נפשות ישראל שהם פנימיות העולמות, וכל קבלתם מראשי הדור וכו'.
וכאשר רק בכח הצדיקים המופלגים לפעול המשכת אור הזיכרון והתחדשות קיום התורה כמו שמתגלה באור הזהר, הרי כל ישראל דבוקים באמונת חכמים ודבקים בדרכי ממשיכי אור התורה הנ"ל ותלמידיהם שממשיכים אורם, כמו שמבואר בדבריהם הקדושים ובספריהם.
ולעניין כוחם להעלות ולתקן עבודת ישראל מבואר בדברי האר"י שזה נמשך גם אחרי הסתלקותם ואדרבה יש יחוד גדול ותיקון יותר גדול וכו', כי כך היא המשכת הרחמים ע"י הצדיקים המופלגים שעי"ז יש שלימות גם לכל הצדיקים ולכל ישראל. וזה ענין מה שהם נקראים "חיים", כי הם הם למעלה, שזה עיקר האדם שמשלים מה שזוכה בעולם הזה, ועולה למעלה, ואז משלים מלמעלה מה שיכול כמבואר בדברי האר"י בענין העמוד של הנשמות ומי שר"ל נכרת מזה, כי כולנו דבוקים בהשי"ת ע"י אמונת חכמים ויש שיודעים אמיתת דרכי המשכת התורה באור הזה"ק בכוחו של רבינו ז"ל ואיך יש לנו דרך לבא לדרכי עבודת הבורא לפעול הנחת רוח ע"י כל הצדיקים המופלגים ובזה תקוות התיקון של כל נפש ונפש, ואשרי מי שיודע מזה ובא לחפש אור תורתם ועצתם בלי לשנות דבר אמת, להתחדש תמיד בכוח אור אוריתא דעתיקא.
[ב] וְזֶה בְּחִינוֹת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁלֶּעָתִיד יִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה; כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל - יְדֵי הַשֵֹּכֶל, שֶׁהוּא משֶׁה - מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כא): "עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם". וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת משֶׁה - מָשִׁיחַ, יוּכַל לְקַבֵּל תּוֹרָה, וְיָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַתּוֹרָה לְלַמֵּד שְׁאָר בְּנֵי – אָדָם.
יב. וכאן מבאר רביז"ל דברים עמוקים ביותר באופן שהצדיק ממשיך תורה למטה, ואיך אפשר להמשיך עלינו תורה שתוציא אותנו מהדאגה והטרדה, בלי להתבלבל ממה שעובר, ואיך לעבוד את ה' באמת.
וכלליות הענין הוא, שצריך מי שיוכל להמשיך בתורתו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולהמשיך תורה המכונה 'אורייתא דעתיקא סתימאה', תורה שמאחדת המרכבה התחתונה ואח"כ גם המרכבה העליונה דרגא אחר דרגא, כי רק עי"ז שייך לתת כח קדושה באנשים להכניע את כל הרע שלהם, ולהעלות הטוב שלהם.
ועיקר הכח שצריך בזה הוא להעלות נחת רוח שהוא בחי' מ"ן מכל נפשות של הבאים אליו.
[ג] וְנֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת רָצוֹן, שֶׁכָּל אֵלּוּ בְּנֵי - אָדָם הַבָּאִים לַחֲכַם - הַדּוֹר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אֵיזֶהוּ רָצוֹן, וְהַצַּדִּיק לוֹקֵחַ כָּל הָרְצוֹנוֹת וְעוֹלֶה עִמָּהֶם, וְאַחַר - כָּךְ "וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה", בִּבְחִינַת (יְחֶזְקֵאל א): "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"; 'רָצוֹא' בַּעֲלִיּוֹת הַנְּפָשׁוֹת, 'וָשׁוֹב' בַּחֲזָרַת הַנְּפָשׁוֹת, עִם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה.
העלאת הנפשות
[עריכה]יג. והוא ענין הפסוק שמזכיר רביז"ל 'עיר גיבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה', כי החכם לוקח הנפשות ומוריד תורה שהיא כולה גילוי של בטחון והשגחה בבחינת 'ויורד עוז מבטחה'. ואיך הצדיק עושה זאת, על ידי ענין שידוע להצדיקים והוא בכוחם הרוחני הגדול מאד לקחת את הרצונות של האדם ולהעלות אותם ולפעול עי"ז מה שיש לפעול.
כי כל אדם יש לו נפש, והנפש הוא מהות הרצונות, ובוודאי כל יהודי רוצה להיות יהודי כשר, ורוצה להתגבר על חמימות אש התאוות, ולהתקרב להשי"ת. אלא שביחד עם רצונות אלו, יש לכל אחד רצונות אחרים שעדיין לא מבוררים ולא הפריד מהם את חלק הרע שלהם. והאמת האמיתי של נפש האדם הוא חיות אלקות, ולכן באמת בפנימיות רוצה כל אחד את השי"ת, אלא שאנו רואים רק את החיצוניות, ולכן אין אנו רואים את האמת הזה, אבל הצדיק הוא רואה את המציאות הרוחנית של האדם, ויודע את התכלית שלו, מהיכן בא, ולאן הולך, ומה שליחותו והיכן הוא צריך להעלות נחת רוח, ומה הוא צריך לתקן בכל שנה ב'עולם שנה נפש' הפרטי שלו.
ובשביל זה צריך מסירות נפש לבוא לצדיק, וכך מגלגל השי"ת שכמעט אי אפשר לבוא בניקל לצדיק, כי רק על ידי המסירות נפש מתחזקים ומתגלים הרצונות הפנימיים של האדם.
והצדיק לוקח את הרצונות ואת הנפש, ועולה עמם ומראה את יפיים להשי"ת, בדרכי התיקונים שיש בזה, ובעיקר הוא מעלה את הרצונות של עם ישראל החפצים להתדבק בהשגחה, שמתאמצים לזכור מהשי"ת ולחשוב מיראת שמיים, וכל הרצונות האלו וכיוצא בהם, שנדמה לנו שהם סתם מחשבות של עורבא פרח, באמת הצדיק מעלה אותם למעלה, ומנקה אותם מכל המחשבות הרע שנתדבק בהם, ובזה נעשין חלק של תיקון העולמות שזה דבר גדול ונורא, אשר כל אדם בר דעת היה צריך לרוץ לזכות לזה.
וכאשר משלים הצדיק את עניני התיקון הנ"ל, משלים בזה עבודה נוראה של התעלות הנפשות וכו' לפעול מה שיש לפעול, ובזה הצדיק המופלג במעלה מקבל תורה מלמעלה, ומגלה שפע לכל הנפשות והתגלות אור של שכל ודעת, המלובש בתורה שמגלה את ממשיות המציאות של מלכות ה', שיהיה בבחינת 'אשרי העם יודעי תרועה' ויתקבל תפילתנו 'מלוך על כל העולם בכבודך'.
בְחִינַת (יְחֶזְקֵאל א): "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב"; 'רָצוֹא' בַּעֲלִיּוֹת הַנְּפָשׁוֹת, 'וָשׁוֹב' בַּחֲזָרַת הַנְּפָשׁוֹת, עִם הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה. וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי - זֹהַר (תִּקּוּן ע, קט.): 'רָצוֹא' דָּא נוּרִיאֵל, 'וָשׁוֹב' דָּא מְטַ"ט שַֹר הַפָּנִים.
רצוא בעליית נפשות
[עריכה]יד. ורביז"ל מזכיר מאמר בתקוני זוהר, ושם מובא שבחינה של 'רצוא' הוא מלאך נוריא"ל שהוא נור דלוק, שרומז על חמימות תאוות ממון. ובחינה של 'שוב' הוא מלאך מט"ט שר הפנים, שהוא רשום בשמו של משה, שהוא משכך את חמימות אלילות הממון.
ואף שהדברים עמוקים ואין כאן המקום להאריך בזה ולבאר שורש הדברים, אבל בכל זאת הבה ונראה קצת מה ששייך לנו להבין למעשה. כי הנה מציאות המרכבה דקדושה הוא מה שאומרים 'מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריא"ל ומאחורי רפא"ל'. ומלאך אוריא"ל נקרא לפעמים בשם מלאך נוריא"ל, כי יש או"ר ויש נו"ר, כי המלאך הזה הוא מדת התפארת שהוא מאחד ימין ושמאל, וכאשר הוא בימין נקרא בשם 'אור' ובצד שמאל הוא נקרא 'נור', וכשלא נתקנה המציאות של הגאווה שיש בתאוות ממון ולא הומתק האש שלה, אזי לא הושלם ולא הומתק המרכבה, ואז הוא נקרא בשם 'נור' והרי בזה עיקר הרצונות המפוזרים וגם בזה תלוי תיקונם.
ושוב בחזרת הנפשות
[עריכה]טו. ויש הנהגה של ימות החול שנקרא מלאך מט"ט שעליו כתוב 'כי שמי בקרבו' והוא עיקר פשטות קיום התורה בעולם הזה, כי עניינו הוא התחברות כל עבודות ישראל להתעלות גם ממקום רחוק, כי הוא כולל כל ירידת העולמות בכמה בחי', והוא כח ישראל בעת הגלות כי שם השם נסתר בו. וזוהי הנהגה שמשה רבינו דחה ולא רצה לקבל כי בכח הצדיק מתגלה עצמיות הקדושה וניסים גלויים, והנהגת בחי' מט"ט התחיל בימי יהושע כי זה הקשר הפשוט של כל יהודי יהיה איך שיהיה להעלות נחת רוח לפני השם כמו שמבואר בזהר.
וכאשר הצדיק ממשיך אור התורה מלביש זאת בתוך בחי' מט"ט הזה, ובזה אור תורתו יכול להיות מובן ומושג לנו שעי"ז משלים נפשנו שמתחדש, וכך נשלם בחי' מט"ט ומקבל שלימות שנכלל למעלה. כי הצדיק יש בו כח גדול זה להעלות הנפשות לגרום תיקוני המרכבה וכו' ואח"כ לפעול התגלות הרחמים והמשכת התורה אשר כל זה המשכת התורה בדרכי אור הזהר הק', וזה דרגת הצדיקים.
ובזה יש ענין נורא של המשכת התורה לתוך בחי' שוב, לתוך הכלים של העולמות, שעי"ז נמשך גם לנו התחדשות הנפש ודרך לאחוז באור האמת, להשתנות ולהתקרב להשי"ת, ועי"ז יש בידו הכח להמתיק את ה'נור' שיהיה 'אור'. ולכן נקרא שר הפנים, כי הוא מאיר עלינו את פניו המאירות של בורא עולם, גם לתוך מקום של פנינו החשוכות, ועל ידו נשפעים השפעות טובות בעולם ומגיעים למקום בעתו ובזמנו.
והמלאך מט"ט שהוא בגי' שם הקדוש שד"י, איתא בזהר ששמו רשום בשמו של משה, היינו שזהו כח הצדיקים המופלגים שמביאים לנו כח לקיים תורת משה באותו דרך של יראה ואהבה ואמונה שלימה, ככל המתבאר בדברי חז"ל בגמרא וזהר הקדוש וכו', שלא נתעלם מאור התורה ודרכי העבודות ושיש לנו תקוה לזכות לתשובה שלימה, וכשאדם מתקרב להצדיק הוא נכנס לעולם של השגחה ואמונה. כי הצדיק הזה כולל את כל הנפשות ונעשה חסד ומתגבר האור, ויש בו כח להתגבר על החמימות שלו בחי'הנו"ר שיכלל באו"ר, ואזי התורה היא מלובשת בתוך הבריאה למעשה.
[ד] וְעַל - יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ הַשְׁגָּחָה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא טַנְתָּ"א (טְעָמִים, נְקוּדוֹת, תַּגִין, אוֹתִיוֹת), שֶׁהֵם תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא, וּבַת - עַיִן. וְזֶה שֶׁמַּתְחֶלֶת הַתּוֹרָה בִּ'בְרֵאשִׁית'.
כח הראיה שבתורה
[עריכה]טז. על ידי שהצדיק ממשיך תורה כזו מלמעלה בהעלאת הנפשות, אזי נמשך על ידי זה השגחה. כי כמו שבעין של האדם קיימים ארבעה גוונים, יש את נקודת הבת עין שעל ידו אדם רואה, ויש סביבו שלש גוונים שהם מקיפים את הבת עין ומאירים לה את גווני כח הראות, כמו כן ידוע העניין שאותיות התורה יש בהם ד' בחינות של טנת"א, טעמים, נקודות, תגין, ואותיות. ובהם יש שפע קדושה מדרגא אחרת. וכל פשטות גוף שפע של אור התורה נמצא בתוך האותיות, אבל האותיות מקבלים את הכח של רוח הנקודות, ואת כח התגין שהם מה שנשבר ונתתקן, והכל מכח שורש הרחמים בחי' טעמים, וכ"ז הטעמים והנקודות והתגים של התורה. ולכן קוראים כל פרשיות התורה רק בשבת כי רק אז יכולים לקבל את אור התורה מבחי' טנת"א שהוא שלימות הדעת שלימות ההשגחה, וזה התחדשות הכח שנמשך לנו בהכח הרוחני שהצדיק ממשיך בתורתו.
ומובא בזוה"ק, שהתורה מתחלת בבראשית, שהוא נוטריקון 'ראשי בת' – 'ראשי' הם האבות הקדושים שהם ג' גווני העין, אהבה ויראה והתפעלות מגדולת ה', והם מאירים ל'בת' עין, לאותיות של התורה. והם דברים עמוקים, אך הכלל המורם מכל זה, הוא שהתורה הוא ענין של כח ראיה, שמגלה את כח השגחתו וראייתו של השי"ת עלינו, כפי הקירוב שלנו לתורה, ולכן על ידי ההתקרבות לצדיק והמשכת תורתו, נתגלה כח השגחתו יתברך.
כח הראיה שבהשגחה
[עריכה]יז. וביאור הדבר, כי כח הראייה פועל על ידי שהאדם מסתכל על דבר ושולח את כח הראות לאותו הדבר שרוצה לראות, ואזי מכה כח הראות באותו הדבר, וחוזר הדבר ונצטייר בעיניו, אבל כשהדבר שרוצה לראות עומד רחוק, אזי מתפזר כח הראות ואין מגיע בהכאה לאותו הדבר שרצה לראות. וכמו כן כביכול, השי"ת משגיח תמיד על העולם, וצריך לזכות שאנו נצטייר אצלו כביכול, לעשות נחת רוח לפניו ית' להיכלל בהשגחה, אלא שזה נעשה רק כאשר אנו עומדים קרובים לה', ועושים רצונו ומקיימים התורה, מתוך הסתכלות עליו, אזי כביכול מכה כח השגחתו עלינו וחוזר הדבר להיות נראה לעיניו. וכך נעשה התיקון והפעולה שהוא רצון ונחת למעלה, והרי מובן הדבר שכל זה תלוי גם לפי איך בני האדם עומדים קרובים לה', ולא רק בעצם קיום התורה, כי קיום התורה עצמה הוא רק בחינת האותיות של התורה, אלא צריך גם את בחינת גווני התורה, רוח חיות ותיקון השבירה ודביקות ברחמי השם, שזה נמשך באור תורת הצדיק.
וכך אדם מקיים התורה בחיות אמיתית, כי מכיר בזה שמכירים אותו למעלה. וזהו הכח של הצדיק שמחדש את כח הראות, כי הכח הזה נמצא בתורה הקדושה, אלא שאנו אין רואים את התורה באופן הראוי, רק בכח הצדיק.
ובימי אלול יש לנו לשוב בתשובה שהוא לחזור לבחי' כח הראות ולקבל את הכח של הצדיק לא להתייאש ולהתחדש כשכבר רוצים ומכינים הנפש לבא אל הצדיק, ואנו מתחזקים בתשובה לחזור להשי"ת שלא נהיה מאוסים ורעים ח"ו רק להצטייר לנחת ולרצון, לחזור להכרה הפשוטה הזו שהשי"ת מסתכל עליו, וכך מתחרט ומתמלא ברצונות טובים להיות קרוב לה'.
ולכן אחר התיקונים הנפלאים של חודש תשרי, שבר"ה מתגלה הראות של עיני השם מראשית השנה עד אחרית שנה ונכנסים להיכלל בזה שהשי"ת רואה הרצונות הטובים, ונצטיירים לעשות נחת, ואנו זוכים לחיים בקול השופר שהוא המשכת אור התורה של הצדיקים בכל שנה ושנה מחדש לנפשינו, לכן אז מתחילים מחדש 'בראשית', לקבל את השכל הנפלא הזה של 'ראשי בת', השכל הנפלא של האמונה שהשי"ת משגיח על העולם, וכך מתחדשים אז בקבלת התורה, ומתחדשים לקבל שנה חדשה בחיפוש אחר תורת הצדיק, בשיחות הפשוטות ובתורות העמוקות. ובכל שנה צריך להתחדש, כי בכל שנה יש השפעת חסד חדש של תורה ודעת. וזה נקרא חיים טובים שעליהם אנו מתפללים בראש השנה, לצאת מכל עגמת נפש ולהיכנס לשכל התמים שיש בתורה הקדושה, לקיים המצוות בשמחה ודביקות.
[ה] וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּנָא דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא תַּתָּאָה שֶׁעַל יְדֵי הֶחָכָם שֶׁלּוֹקֵחַ הַנְּפָשׁוֹת וְעוֹלֶה עִמָּהֶם, וְיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה, נִתְתַּקְּנוּ שְׁנֵי הַמֶּרְכָּבוֹת:
תיקון המרכבה
[עריכה]יח. רביז"ל מגלה לנו פלאות נוראות התלויים בדרך המשכת תורתו הקדושה, כי על ידי העלאת הנפשות שהצדיק מעלה, ועל ידי המשכת תורה, על ידי זה נתתקנו שני המרכבות, מרכבתא עלאה, ומרכבתא תתאה, כי כל הסוד של המשכת תורה על ידי העלאת הנפשות, הוא הבחינה של תיקון המרכבה העליונה והמרכבה התחתונה. ואף שאין דורשין במעשה מרכבה, אך בתורה זו מגלה רביז"ל קצת מה שיש לנו להבין כדי לגרום זה כראוי, כי הצדיקים בהמשכת תורתם פועלים תיקון המרכבה שהם ענינים של פרטי המרכבה, הנוגעים לחלק שלנו בתיקון המרכבה.
יט. תיקון המרכבה בפשטות פירושו, שיש קשר בין עליונים ותחתונים, והקדושה שורה ע"י בחי' מרכבה של קדושה, כי כאשר העולמות התחתונים על תיקונם, אזי הם נעשים מרכבה לעולמות העליונים, וכמו שהגוף הוא מרכבה לנשמה, וכאשר הגוף בריא, אזי יש מרכבה טובה לנשמה, כמו כן צריך לדעת שכל העולמות הם קשורים זה בזה, וכל עולם צריך להיות מרכבה לעולם שלמעלה ממנו, ולכן תיקון המרכבה תלוי בעם ישראל, כאשר הם מקיימים התורה באופן של התגלות ההשגחה. ולכן אנו צריכים שיהיה מי שיעלה אותנו בחזרה לקשר מופלא של נשמתנו לשורש החיות ולאור תורה שכולה השגחה, תורה שמקשרת אותנו להיות מרכבה לשכינה, לצאת מכל הבלבולים, למצוא שפע של חיים ודעת כרצון השם, כח לצאת ממאסר דרכינו ולהבין איך להפוך את כל הבריאה עם כל מה שעובר עלינו להיות מרכבה להתגלות השכינה.
והנה יש בחי' שנקרא מרכבתא תתאה, שהוא קרוב יותר אל מציאות החיים הגשמיים שלנו שאנו צריכים לקשרם לעליונים, להכניס שכל ודעת בתוך הבלבולים והטרדות. ויש מרכבתא עילאה שהוא קרוב יותר לשורש העולמות היותר נעלים שורשי המוחין ושורש הרחמים הגדולים, כי הכל קשור יחד ובלי קשר זה אין העולם רואים כלל שפע של קדושה, וכל ישועת ישראל עומד ותלוי על מציאות תיקוני המרכבה, לקשרם ולייחדם בעליונים שגבוהים יותר. ואנו צריכים להבין שיש לנו להתקשר להצדיק ולהתקשר להשי"ת שזה כל אדם יודע שזה פנימיות נפשו, כי קשר זה הוא מציאות הנשמה שהוא חלק אלוק ממעל. וכפי שהצדיקים זוכים לקשר אותנו למרכבתא עילאה, כך זוכים אנו לשפע של חסד שפע של תורה שעל ידו נוכל לתקן מעשינו להיות גם באיזה בחי' של תיקון המרכבתא תתאה, וזהו עבודת הצדיק בראש השנה, לקשר אותנו למרכבה.
כִּי יֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ, וְכִסֵּא, וְיוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. אַרְיֵה שֶׁבִּבְחִינַת נֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" וכו'.
ד' חיות שבנפש
[עריכה]כ. כעת מגלה רביז"ל כמה פרטים בעניין תיקון המרכבה. כי יש את המרכבה תתאה, שקרובה לנפש שלנו, ויש את חלק המרכבה העליונה שהוא נעשה בהמשכת תורתו הקדושה, על ידי שמעלה את נפשותינו. וזה דבר שצריכים להאמין בו להבין מציאות האמת אע"פ שאין צורך להבין בזה מיד, רק צריכים לעורר הרצון לזכת ע"י הנסיעה וכל התקרבות למה שיש לזכות להתחדש בזה, על ידי תיקון נפשו והמשכת תורה חדשה לנפשו, ובזה עיקר ההתקרבות.
כי בנפש האדם יש ארבע בחינות של החיות שיש במרכבה, אריה שור נשר ואדם. 'אריה' שהוא בבחי' חסד כידוע, הוא מלשון 'לקט', כמו שכתוב 'אריתי מורי עם בשמי', כי הצדיק מלקט את הרצונות הטובים מתוך הרצונות והאהבות הנפולים שזה שבירת בחי' החסד, ונעשה עי"ז מרירות של הנפש שנפגם ברצונות לא טובים, ומעלה אותם. וכפי שבארנו למעלה, שזה נעשה על ידי שאדם מתקרב לצדיק ונותן צדקה וכו'.
'שור' שבנפש, שור הוא בחי' גבורה, הוא מלשון הסתכלות וראייה (עפרש"י על הפסוק 'ומגבעות אשורנו' – במדבר כג, ט). והוא רומז לצחצוח הנפש להיות לה כח וגבורה של הסתכלות על הטוב שבו, כי אחר שהצדיק מלקט את החלקים הפזורים של הנפש, אז מאירים הרצונות ביותר וכך מאירה הנפש ביותר ומקבל גבורה דקדושה, ואזי יש לו להסתכל בראייה ברורה בשכליים של הצדיק, כי יוצא מהדין והריחוק של גבורות הקשות, ועי"ז יודע לקשר כל דבר גשמי לרוחני.
'נשר' שבנפש, שהוא בבחי' תפארת, הוא כח ההתחדשות שנתחדש הנפש בעלייתה, שעל זה כתוב 'תתחדש כנשר נעוריכי', כי כאשר נכלל באור תורת הצדיק אזי יותר ממה שמתפעל מכל מה שעבר עליו שהיה רחוק מהשגחה ופחד מכל אדם ונמשך אחר כל דבר גשמי ודעות גשמיות, הרי ע"י ההתחדשות פורש כנפים לעולם של חירות ונעשה אדם חדש ממש.
וכך זוכה לדרגת 'אדם' שבנפש. שהוא בחי'מלכות, ופנימיות תיקון כל המרכבה, כי מובא בזוהר על הפסוק 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' – מסכני ועתירי, כי מציאות האדם חייב לכלול עשירות ועניות, וכך מציאות החי הוא - שיש נותן ומקבל, וזה ענין קטנות וגדלות. וכאשר אדם מתחדש באור תורת הצדיק, אזי מקבל כח של דעת ואמונה, ויוצא מתוקף השכחה של הקטנות שמסתיר ההשגחה או מדרכי הגאוה שמשכיחים את השי"ת, ונכנס לעבודת השם לקבל עול ההשגחה להחזיק מעמד ברצוא ושוב, בכל מקום ובכל זמן.
ולמרכבה הזו שבנפש יש 'אופנים', כי התפשטות השפע של כל המרכבות הם רוח החיים של בחי' אופנים שהם מוציאים לפועל, והרי ענין זה למעשה הוא מה שצריכים שפע גם ככל מה שצריך הגוף כדי שיהיה בנו כח להתקשר לנפש, כי כאשר הנפש מתתקנת באור הצדיק, אזי הגוף פועל בתנועות הנכונות, כי פעולותיו של הגוף הוא כפי החיות של הנפש. וכך הגוף נעשה למרכבה לנפש, וכל צרכיה הם צורך עליון.
ובפנימיות תיקון המרכבה עד תיקון הנפש שהוא בבחי' 'כסא', שהוא נפש החכם שמכוסה, והוא פועל שיהיה טוב לנפש, שיהיה טוב ושפע של דעת כי מתקן תיקוני המרכבה תתאה ועילאה.
וְיֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת בַּתּוֹרָה. אַרְיֵה שֶׁבַּתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא עֹז "וּמֶה עָז מֵאֲרִי" (שׁוֹפְטִים י"ד) וכו'.
ד' חיות שבתורה
[עריכה]כא. וכמו כן התחדשות התורה נמשך בבחי' המרכבה שמתקשרת יחד. 'אריה' שבתורה הוא החוזק והתוקף שיש בתורת הצדיק לחדש הנפש באהבת השם בתכלית משיכת הלב ותוקף הרצון. 'שור' שבתורה הוא מלשון 'בי שרים ישורו'. שמקבל כח של מצומצם מהכלים של התורה שדרכם יכול לקבל גבורה וכח של לבוש וצמצום הדעת, לראות באור התורה עצה ודרך למעשה ולהבין דברי תורה. 'נשר' שבתורה הוא כלליות כח החידושין דאורייתא שממשיך ומחדש את האדם להתחדש בהתפעלות דקדושה. ו'אדם' שבתורה הוא התלבשות התורה למעשה לתת כח של דעת להיות אדם, כי'זאת התורה אדם' שיש בה קלות וחמורות, ובזה עיקר הקבלת עול ומציאות השגחה לפעמים להחמיר ולפעמים להקל, ולדעת שהשי"ת מקבל ברצון מה שמתנהג בעצת הצדיק ברצוא ושוב בזמני עליות וירידות, קטנות וגדלות.
ו'כסא' שבתורה הוא פנימיות אור ההתחדשות, שמשנה את מהות האדם, ע"י פנימיות שפע העולמות שמאירים משורש הרחמים, באורייתא דעתיקא סתימא הנעלם ומכוסה מעיני הכל ונתגלה שפע אורה בתורת הצדיק. ועי"ז מתדבקת הנפש באור השם, במידות הרחמים, שזה בחי' 'אדם היושב על הכסא' שהוא שפע עתיק יומין. ועי"ז נמשך בעולם דרכי הדעת שהם בחי' 'אופנים', שהוא גופי ההלכות בכל הלכה וגופי העצה וצמצומי אורה, שמביאים להתכלל בהשגחה להיות קרוב להשי"ת.
וכל סדר התיקונים הנוראים מתחיל מהביטול של האדם שמתעורר לצאת מהכפירה וההסתרה של תאוות ממון ויישות ומכל ייאוש ונפילה לחדש ימיו לקבל אור הדעת, ומתעורר לתת צדקה, ובעיקר צדקה שבונה את אור הצדיק בעולם. שעל זה נאמר 'אשרי העם יודעי תרועה' שהוא הפסוק שנאמר לענין קול השופר של ראש השנה, שבו אנו זוכים לאושר הגדול לאור ההשגחה שהוא קבלת עול תורה ואור האמונה לדעת מהשי"ת שיש מלך, ואנו ממליכים אותו בשופר, כי בשופר יש כח של המתקת הדין, התעלות הקול והמשכת המוחין מלמעלה שזה ענין התעלות הנפשות והמשכת תורה.
כי התורה ניתנה בקול שופר, שזה בחי' כח הצדיק להעלות הרצונות הטובים יחד עם הרעים, שזה נעשה תמיד ע"י בחי' נתינת הצדקה כראוי, שהוא הבחי' 'צדקה ומשפט' וצדקה ביעקב, ועי"ז מתגלה החסד משורש הרחמים. כי אשרי העם שיש צדיקים מופלגים שממשיכים מידת הרחמים בחי' הוי' שהוא החסד, משורש כל מה שמבואר בדברי חז"ל בזהר וכו', והם יכולים להעלות הנפשות ולהוריד תורה שזה בחי' 'יהלכון' שנעשה הילוך והתעלות, בדרכי תיקון אור הפנים והמשכת אור פניך, שזה מש"כ "באור פניך יהלכון", בשני דרכי שכל, ועי"ז לרפאות כח השכל שלנו. וזה כוח השלם 'שופר של ר"ה'. ועי"ז יכולים לומר "מלכיות זכרונות ושופרות" להמליך את השי"ת מתוך הכלליות בעיני השגחה בתוך חותם אור התורה.
[ו] אַךְ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד וְלַחֲזֹר אַחַר חָכָם כָּזֶה, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא חָכָם כָּזֶה, שֶׁיְּקַבֵּץ הַנְּפָשׁוֹת, בִּבְחִינַת: "וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם", וְיַעֲלֶה אוֹתָם וְיוֹרֵד עִמָּהֶם תּוֹרָה.
לחפש אחר הצדיק
[עריכה]כב. כי לכל זה צריך לחפש ולחזור מאוד אחר הצדיק המופלג במעלה, ולבקש ולחפש להתקשר באמת לאור תורתו ועצותיו ודרכיו, ולבקש מה' שיזכה להבין למה נוסע להצדיק, ומזה נעשה שהצדיק יקבץ הנפשות ויעלה אותם, ויוריד עמהם תורה.
וכמובן שהכל תלוי באהבה שיש בין המתקרבים לצדיק, שאז נכללים הנפשות והרצונות שלהם יחדיו בעלייתם אצל הצדיק, ואז יכול כל אחד לעורר את חבירו כראוי בתורה שהמשיך להם הצדיק.
והנה בספר לקוטי עצות מציג מוהרנ"ת ענין ההתחדשות הזה מה שיש לחבר לומר לשני שזכה לעלות כל כך עד שגרם כל היחודים ומה עוד יש לזכות וכו'. ועונה לו שזה הכל כח הצדיק אע"פ שאנו רחוקים ולא התחלנו כחוט כו'. כי באמת כח ההתחדשות הזה הוא היסוד הגדול לזכות לקבל כל תורת החיזוק של רביז"ל, לצאת ממה שאינו יכול להתחזק כי הנפש עוד לא מצאה התחדשות, ורק בכח ההתחדשות שייך לקבל את אור רבינו כראוי להבין שכל עצה נאמרה בשבילו, לקבל דרכי האמונה ואת מה שנאמר בכל תורה לבא להשגחה וכו'.
כי אין אלו סתם דיבורים רחוקים שאינם שייכים לנו, אלא זהו יסוד כל דרכינו לקבל הדעת, שלא נחשוב על דרכי החיזוק שהם סתם דיבורים ועצות ורעיונות, כי היסוד להבנת ולהשגת כל האמונה וההשגחה, הוא רק ע"י ההתחדשות והוא נמשך עלינו בהקיבוץ של ראש השנה, ונמשך עלינו בכל פעם שמתחדשים בתשובה ולימוד דבה"ק באמת, כי יש בזה כמה דרכים של נסיעה ומסירת נפש שבזה מתעורר ענין התעלות הנפש וכו'. ובכח מה שאנו רוצים להתחדש נעשה התחדשות זה בכח הצדיק שיעלה את נפשו ויכניסו להיות חלק מתיקון המרכבה, וכפי שדורש את ההתקרבות אליו, כך באמת יזכה להיכלל באור התורה הזו, ויומשך עליו תורה חדשה והתחדשות ממשית לראות השגחת ה' תוך כדי קיום התורה.