דרך חיים (מהר"ל)/פרק ב משנה יא
פרק ב משנה יא[עריכה]
רבי יהושע אומר וכו'. יש לדקדק במאמר הזה למה אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, כי אי אפשר לומר כי דברים אלו נאמרו באומדנא ובסברא. כבר בארנו לך בפרק משה קבל תורה, כי הטוב שיש בנמצאים נותן לנבראים מציאות וקיום, וזולת זה לא היה להם קיום כלל. וראיה לזה מה שכתוב במעשה בראשית כאשר ברא הש"י וירא אלקים כי טוב, כלומר שראוים הנבראים אל קיום המציאות מצד הטוב שבהם. ולוחות הראשונות מפני שלא נאמר בהן טוב לא היה להם קיום ונשתברו, ואף כי בודאי טוב היו כבר בארנו בספר התפארת למה לא היה נמצא בהם טוב. ודבר שהוא רע דבק בו ההעדר מצד החסרון והרע שבו, ולפיכך יבא לידי ההעדר לגמרי וכאשר הבריאה טובה ראויה אל המציאות כי היא מסולקת מן ההעדר. ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית, ה) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה שנקרא בכתוב רע (משלי, כג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר שרירות לבם הרע (ירמי', ג) וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא, יט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, שהרי כאשר ברא הש"י את עולמו כתב בכל אחד ואחד כי טוב, ואלו ג' דברים הם רעים הפך הבריאה שברא הקב"ה בעולמו, ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם, כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה בפרשת וישב, ולפי אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר שהיה לפני זה אזהרה להביא האדם לחיי העולם הבא ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם מן העולם הזה, הרי לך ג' דברי מוסר שאמר ר' יהושע הם שייכים זה לזה והם דבר אחד כמו שראוי: