דרך החיים (הגאון מליסא)/מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דיני נטילת ידים לסעודה[עריכה]

א אם אוכל כביצה פת שמברכין עליו המוציא צריך ליטול ידיו אפילו אינו יודע להם שום טומאה ויברך ענט"י אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא (כגון לחמניות או פת הבאה בכיסנין שיתבאר לקמן בעז"ה) א"צ ליטול ידיו אבל אם קובע סעודתו עליו שצריך לברך עליו המוציא צריכין נט"י ומברך ענט"י (מ"א סי' קנ"ח ס"ק ב'):

ב אם אוכל פת שמברכין עליו המוציא פחות מכביצה או אפילו פחות מכזית צריך ליטול ידיו ואין מברך ענט"י (שם א"ר ופ"מ):

ג אם אוכל פת למתק השתיה באופן שיתבאר לקמן שא"צ לברך המוציא מ"מ צריך ליטול ידיו (א"ר בשם של"ה):

ד אם אוכל שום דבר אפי' פירות וירקות או בשר שטיבולו באחד מז' משקין והם [יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, מים] אם דרכן של אותן דברים לאכול בלא כף ומזלג אפי' אין נוגע בידו המשקין או אפי' שאוכל ע"י כף ומזלג צריך ליטול ידיו בלא ברכה ואפילו אין מטבל במשקין רק ראש הפרק אעפ"כ צריך נטילה בלא ברכה אבל דבר שאין דרכו לאכול בשום פעם רק ע"י כף כגון [לאקשי"ן או טייגליך] ואין דרך לאכול וליגע בידיו א"צ נטילה (ט"ז):

ה האוכל דבר מטוגן בחמאה כשהיא לחה ע"ג או שמטבל בחמאה צריך ליטול ידיו דחמאה כשנמוח הוי משקה אבל האוכל דבר המטוגן כמו ביצים וכיוצא בזה דלא הוי מז' משקין וטובל בחמאה קרושה א"צ ליטול ידיו כיון דהחמאה קרושה לכ"ע הוי כאוכל (ט"ז ופ"מ שם):

ו האוכל מרקחת מטוגן בצוקר א"צ ליטול ידיו דלא הוי טיבולו במשקה אבל האוכל מרקחת מטוגן בדבש אם אוכל ע"י מזלג ואינו נוגע בידו א"צ נטילה אבל אם אוכל בידו שלא ע"י מזלג צריך נטילה (שם א"ר בשם של"ה ופ"מ שם) כל משקה קרוש שאין בו טופח ע"מ להטפיח אינו משקה לענין נטילה זולת יין או מים (שם):

ז האוכל פירות מבושלים במים אם משקה טופח עליהם צריך ליטול ידיו וכן האוכל פירות כבושים כגון אוגרקי"ס צריך ליטול ידיו אבל אם הם נגובים א"צ ליטול ידיו (א"ר שם ס"ק ה'):

ח האוכל לעקי"ך למתק השתיה וטובל הלעקי"ך בי"ש לא הוי דבר שטיבולו במשקה משום דזיעה היא מהתבואה והוי מי פירות ומה שיש מים ושמרים הוי מועט נגד הזיעה ועוד שנשתנה טעמו לגמרי [פ"מ שם] ואף אם הי"ש מזוג הוא במים מ"מ מועט הוא ואין צריך נטילה:

ט מלח העשוי ממים הוי משקה. ולכן אם אוכל צנון במלח הוי דבר שטיבולו במשקה וצריך ליטול ידיו (פ"מ שם):

י נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח"כ רוצה לאכול פת אותה נטילה שנטל לא עלתה לו וצריך ליטול פעם אחרת בלא ברכה ואצ"ל אם נטל ידיו שלא בשביל אכילה כלל אלא בשביל שהיו מלוכלכות ואח"כ נמלך לאכול שצריך ליטול ידיו בשביל אכילה ואין צריך לברך ואם נגע בנתיים במקומות המטונפים יחזור ויטול ידיו בברכה (שם ועיין מ"א):

יא צריך ליזהר בנט"י שכל המזלזל בנט"י חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם ואע"פ ששיעורו ברביעית יוסיף ליטול ידיו בשפע דאמר ר"ח אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבי לי מלא חפנאי טיבותא (שם):

יב מברך אחר נטילה קודם שמנגבם ואם שכח לברך קודם הניגוב מברך אח"כ אבל אם בירך המוציא שוב לא יברך על הנטילה (מ"א בשם תניא וא"ר שם):

יג ספק אם בירך על נט"י אינו מברך: יד צריך לנגבם היטב קודם שיבצע כי האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא. ולא ינגב ידיו בחלוקו כי קשה לשכחה (מ"א):