דרך החיים (הגאון מליסא)/ט
דין ציצית שעשאן גוי ואשה וקטן. ודין טלית שאולה.
[עריכה](א) ציצית שעשאן עכו"ם היינו שתלאן בבגד אפילו ישראל עומד ע"ג פסולים ואשה יש לכתחילה להחמיר שלא להניחה לתלות ציצית בבגד אבל בדיעבד כשר [סי' י"ד ומ"א שם] וכן קטן פחות מי"ג שנים דינו כאשה אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא עדיין שתי שערות אפילו לכתחילה אין להחמיר [פ"מ סי' י"ד]:
(ב) הטיל ישראל בבגד ציצית בלא כוונה והוא בשבת שא"א להתירם ולחזור לקשרם או שנפסק אחד מן החוטין שאם יתירם יפסלו מלהחזירה להטילם מחדש אם אין ציצית אחרים מותר ללובשו דיש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר וכן מותר לצאת בו בשבת בכרמלית אבל לא יברך עליו וכן אסור לצאת בו ברה"ר וכבר נתבאר דבזמן הזה אין לנו רה"ר [שם]:
(ג) השואל מחבירו או השוכר טלית מצוייצת בודאי נתכוין חבירו להקנות לו הטלית כדי שיצא בו המצוה ומברך ודוקא אם שאלו כדי להתפלל בו אבל אם לא שאלו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן אין להכניס עצמו בספק ברכה ויכוין בפירוש שאינו רוצה לקנותו וא"צ לברך עליו לכל הדעות אבל בטלית של קהל צריך לברך עליו אפילו כשלובש אותו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קנוהו מתחילה שכל מי שלובש אותו יהי' שלו כמו באתרוג [שם ובא"ר]:
(ד) מי שלוקח טלית חבירו שלא מדעתו אפילו להתפלל בו יכוין ג"כ שאינו רוצה לקנותו ולא יברך עליו [ומה שכתב המ"א דיברך עליו ומדמה אותו למ"ש התוס' והרא"ש אם שאל טלית שאינו מצויץ והטיל בו ציצית שיכול לברך עליו אף שפטור מידי דהוי אנשים דמברכות על מ"ע שהז"ג אף שפטורות אין נראה לפענ"ד כי התוספות והרא"ש כתבו שפיר בנידון דידהו שהטיל ציצית שלו בבגד שאול אף שהבגד פטור מ"מ מברך עליו כמו דנשים הברכות על מ"ע שהז"ג אבל כאן בנ"ד ששאל בגד עם ציצית הוי כחוטין שאולין ואתרוג שאול דפשיטא דאין מברכין עליהם] [שם]:
(ה) אם לקח טלית חבירו כשהוא מקופל כשמחזירו אח"כ צריך ג"כ לקפלו [רק בשבת אין צריך לקפלו כקפולו הראשון] וכן אין רשאי להוציאו שלא מדעת בעלים מביתו לבהכ"נ או מביהכ"נ לביתו כי הבעלים מקפידין על זה [שם א"ר]: