דרך אמת א
בזוהר לפתח חטאת רובץ, דא פתחא דגופא ואיזהו פתחא דגופא דא מילה, כי בתאוה הזאת נכללו כל התאוות לכל עון ולכל חטאת, כי בכח תאוה זו נברא האדם ובו נכלל כל התאוות, וכמ"ש הרד"ק בפסוק (תהלים נא, ז): "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי", שלכן אדם עלול לתאוה, ולכך נקרא ברית, כי באבר הנ"ל תלוי מצוה אחת ושאר תרי"ג מצות נכללו בו, רמ"ח עשין ושס"ה לא תעשה, ומצוה זו קדמה לכל המצות כי הוא פתח ושער לכל התורה, כמו שבאבר הנזכר לעיל נכללו כל הגידים כן נכללו בו כל השס"ה לא תעשה, וכמו שהגידים מחזיקים העצמות, כן מצות לא תעשה קודמין לעשה, כי אי-אפשר לקיים שום מצות עשה אם אינו חזק בלא-תעשה, כי התורה מלמדת אותנו רצון הבורא מה לעשות, ואם-כן איך יכול עובר על רצונו לעשות רצונו, ואין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, וזה רצונו לבל יעבור על רצונו, ולכך אמרו חז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר וכו' כי זה רצונו, ואם-כן איך יכול לעשות רצונו בעשה אם עובר על רצונו ברצון תאותו, כי בודאי גם בקיום העשה הוא רק למלא תאוותו שרוצה להיות צדיק והיה כצדיק כרשע ביחד, כי אם היה רצונו וחפצו לעשות רצון הבורא, מפני מה אינו עומד נגד תאוותו בלא-תעשה שהוא גם-כן רצון הבורא, אך מה שרוצה דוקא בקום ועשה הוא מפני שזה דבר הנראה, וזה עבודה שבלב כי רבות מחשבות בלב איש, ובכל עת ורגע מתחדש כפירה חדשה או שקר או תאווה רעה ובפרט תאוות ניאוף, ואם יתחזק בזה בל יודע לאיש, והוא חפץ בהצדקו לעין כל.