דורות הראשונים/כרך ג/פרק כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


‬ ואמנם כי לא הסתפקו החוקרים האלה בדבריהם על דבר המקדש והקרבנות לבד לאמר כי לא הי׳ לרבן יוחנן בן זכאי חפץ בהם,

כי אם שהלכו בדבריהם עוד הלאה וממעשי רבן יוהנן בן זכאי ביבנה ראו עוד דבר גדול ויבואו לאמר כי אך שקר הדבר כי כח הסנהדרין הגדולה בדיני התורה המיוחדים לזה "המקום גורם" בישבם בלשכת הגזית, המקום הנבחר מקום המקדש.

ויאמר החכם גרעץ בח"ד עמוד ‪ 14‬שם‪:‬

"ההשקפה החפשית של רבן יוחנן בן זכאי על הקרבנות נתנה לו להכיר הכרה ברורה כי לכל לראש נחוץ להקים מקום כללי חדש תחת המקדש, ועל כן קבע סנהדרין ביבנה והוא הי׳ לראש עליהן וכו׳, להסנהדרין ביבנה נתן רבן יוחנן בן זכאי הכח על עניני הדת בכל אשר הי׳ להסנהדרין בירושלים אשר הי׳ קשור יחד עם כח המשפט של בית המשפט היותר גבוה, רק האויטאריטעט הגדול של רבן יוחנן בן זכאי יכלה לברוא סנהדרין ולחזקה בתוך מעמד כזה כי היו מעשיו נגד הדעה השולטת כי רק בלשכת הגזית יש להסנהדרין הכח במעשיהם אבל במקום אחר אין להם כח המשפט ולא כח החק, ואינם באי כח כל העם, עד אז היו הסנהדרין רק הלק מהמקדש ובלא זה לא היו כלום״ וכו׳.

והנה כי כן מתוך השקפתו החפשית על הקרבנות, אשר רבן יוחנן בן זכאי לא חפץ לדעת מהם, הי׳ אצלו גם המקדש ולא כלום, וממילא אין מקום ללשכת הגזית ואין מקום להמקום גורם,

‫ועל כן הנה קרבנות אינם כלום, המקדש אינו כלום, לשכת הגזית אינה כלום, ויסד סנהדרין ביבנה.‬

‬ וכמושבע ועומד יענה אחריו בקול גדול החכם ווייס ח"ב עמוד ‪ 37‬ויאמר:

"ר׳ יוחנן בן זכאי נשא חן וחסד מלפני השר והשיג ממנו רשיון לקבץ תלמידיו וחביריו וכו׳ אחת משאלות הזמן הזה היתה אם הבית דין הגדול או הסנהדרין אשר יסדו עתה ביבנה אם הוא ככל משפטו וחוקתו אשר לסנהדרין שהי׳ לפנים בירושלים וכו׳ מאין לו הזכות והכח להיות כבית דין הגדול בירושלים אחרי שאיננו במקום הנבחר, אבל ר׳ יוחנן בן זכאי ראה כי נחוץ ליסד בית דין הגדול עתה חוץ לירושלים לקיום התורה והדת על כן לא ענה את רוחו בדקדוקי דברים ועשה את הדרוש לזמנו וכו׳ ובדבר הזה נתפרסם ענין חדש והוא כי אין המקום גורם להקדיש הבית דין כי אם הבית דין מקדש מקומו."

ואנחנו לא נדע על מה להתפלאות יותר, אם על הדבר עצמו אשר הרימו ‫פתחם להיות שופטי דמים, במקום שאין ידם מגעת,

או להשתומם עד היכן הגיעה בולמוס של החפץ להטעות את הקוראים.

כי הלא הדבר ידוע ומפורסם כי באמת לא הי׳ להבית דין שביבנה כל כח בהדברים המיוחדים להבית דין שבלשכת הגזית.

ולא לבד שלא לקחו לעצמם הכח של בית דין הגדול שבלשכת הגזית, כי אם שגם לא נתנו לעצמם אפי׳ כח של סנהדרי קטנה של עשרים ושלשה.

ובכל הש"ס המשנה התלמוד הבבלי והירושלמי לא נמצא אפי׳ במקום אחד שדנו ביבנה דיני נפשות כי לא היתה שם כזאת.

‫ואך תמהון הוא לראות כי חוקרים מבני ישראל באים לדבר בדבר גדול וכללי כזה דבר הבית דין הגדול של ישראל מבלי אשר ידעו ענינם כלל.

הן משנה מפורשת היא במס׳ סנהדרין פרק א׳ משנה ה׳ מה הי׳ ענינם המיוחד של סנהדרי גדולה, אשר גם דבר לא הי׳ מזה ביבנה, ובא שם:

"אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדראות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד."

ואחרי אשר זה ודאי כי ביבנה לא דנו לא את השבט ולא את נביא השקר ולא כהן גדול ולא דבר יציאה למלחמת הרשות, ולא להוסיף על העיר והעזרות, ולא עשו שם סנהדראות לשבטים ולא עיר הנדחת,

איזה ענין יש לבית הוועד שביבנה עם דבר הבית דין הגדול של כל ישראל אשר ישבו בלשכת הגזית אשר בכל דיניו המיוחדים יהי׳ המקום גורם.

והנה באו החוקרים האלה ומבלי כל ידיעה מה הי׳ דבר הסנהדרין הגדולה הרימו קול יחדיו כי רבן יוחנן בן זכאי וחביריו בבואם ליבנה שנו דת ודין, מבלי לדעת את ענין הדברים כל עיקר.

אמנם אף כי דבר מעשי הוועד ביבנה והסנהדרין שם אין זה ענין לדבר הסנהדרין בלשכת הגזית, והוא דבר פשוט אשר לא הי׳ צריך לדבר על זה,

‬ אבל בהיות דבר הסנהדרי גדולה ענין כללי גדול מאד בדברי ימי ישראל, בין בזמן היותם בכל כחם בישבם בלשכת הגזית, ובין ענינם אחר זה בזמן המתיבתות אשר הותחל עתה ביבנה והלך כן בקו ישר מאז ואילך בכל ימי המתיבתות באושא שפרעם בית שערים צפורי טבריא, וסורא ופומבדיתא בבבל,

ורבותינו הראשונים לא ביררו הדברים מפני שאין זה נוגע להלכה בזמן הזה, כי על כן חובתנו להפיץ אור על כל הדבר ולהעמידו על מה שהוא, בהיות זה פרק גדול ורחב מאד בדברי ימי ישראל על פי התורה והמצוה, וכי יהי׳ נדרש לנו גם לכל הדברים לפנינו.